“בתקופה הקצרה שבין 1866 ל- 1880 נכתבו ברוסיה הצארית דווקא, מדינה אוטוקרטית שרוב אוכלוסייה אז אנלפבתים, ארבע מיצירות המופת של הספרות העולמית: החטא ועונשו, מלחמה ושלום, אנה קרנינה והאחים קאראמאזוב. כ-30 שנה אחרי שקראתיו לראשונה, שבתי אל החטא ועונשו ולא הצטערתי על הקריאה החוזרת. הספר אותו ספר, אך הקורא אינו עוד אותו אחד. רודיון ראסקולניקוב, סטודנט מזה רעב, שאימו מקריבה את פרוטותיה המעטות לטובת קיומו”

“אומרים שדוסטויבסקי יודע לתאר את נפש האדם, להביא סוגיות של מוסר בספריו ועוד תארים ההופכים את הקריאה (המאוסה) לזורמת יותר ובעלת ערך רב יותר. האם המקרה שלפנינו אופייני? אופייני אם לוקחים בחשבון שזה סיפור מבולבל, מטורלל ולגמרי לא משוכלל. סיפור קשה לקריאה, 469 עמודים צפופים בתרגום האלמותי של וולפובסקי משנת 1961, שדורות של תלמידים נדרשו ללמוד ממנו ובו והיאוש היה גדול ורב. אם כן, איזה נפש של איזה אדם מ”

“לא קראתי בעבר את ספריו של דוסטויבסקי. ברשימה (באנגלית) שהגיעה לידי קראתי המלצה לקוראים לפתוח את הקריאה של ספרי דוסטויבסקי דווקא בספר הזה. מצאתי לשמחתי תרגום לעברית. זהו ספר קצר, כתוב בסגנון מעט ארכאי, שנדמה לי שהתרגום לעברית עושה לו עוול - הוא ישן מידי ונדמה לי שזה מוסיף עכירות לעדשה. מציע למי שעומד בפני הקריאה לשקול קריאה של תרגום לאנגלית.”

“ראסקולניקוב נצור בתוכי, נצור היה שם עוד לפני קראתי בספר זה, לפני בכלל שידעתי כי באפשרות נפש כגון זו להימצא בעולם הזה. כמובן שאין זו דמות קלה לאהבה, אין זו דמות קסומה כזו בעלת חיוך קסמי נסוך על פניה, אלא אחת מורכבת ביותר בלי שום הקלות על הקורא, בלי שום הקלות על אף אחד, בסופו של דבר גם לא על עצמו. דמות מגעילה, אך מלאת חן, נדיבה, אך כעוסה וזעופה, מלאת חיים, אך ללא כל חיים. כרגע, אחרי מסע ארוך יחד עמ”

“בתקופה הקצרה שבין 1866 ל- 1880 נכתבו ברוסיה הצארית דווקא, מדינה אוטוקרטית שרוב אוכלוסייה אז אנלפבתים, ארבע מיצירות המופת של הספרות העולמית: החטא ועונשו, מלחמה ושלום, אנה קרנינה והאחים קאראמאזוב. כ-30 שנה אחרי שקראתיו לראשונה, שבתי אל החטא ועונשו ולא הצטערתי על הקריאה החוזרת. הספר אותו ספר, אך הקורא אינו עוד אותו אחד. רודיון ראסקולניקוב, סטודנט מזה רעב, שאימו מקריבה את פרוטותיה המעטות לטובת קיומו”

“אומרים שדוסטויבסקי יודע לתאר את נפש האדם, להביא סוגיות של מוסר בספריו ועוד תארים ההופכים את הקריאה (המאוסה) לזורמת יותר ובעלת ערך רב יותר. האם המקרה שלפנינו אופייני? אופייני אם לוקחים בחשבון שזה סיפור מבולבל, מטורלל ולגמרי לא משוכלל. סיפור קשה לקריאה, 469 עמודים צפופים בתרגום האלמותי של וולפובסקי משנת 1961, שדורות של תלמידים נדרשו ללמוד ממנו ובו והיאוש היה גדול ורב. אם כן, איזה נפש של איזה אדם מ”

“לא קראתי בעבר את ספריו של דוסטויבסקי. ברשימה (באנגלית) שהגיעה לידי קראתי המלצה לקוראים לפתוח את הקריאה של ספרי דוסטויבסקי דווקא בספר הזה. מצאתי לשמחתי תרגום לעברית. זהו ספר קצר, כתוב בסגנון מעט ארכאי, שנדמה לי שהתרגום לעברית עושה לו עוול - הוא ישן מידי ונדמה לי שזה מוסיף עכירות לעדשה. מציע למי שעומד בפני הקריאה לשקול קריאה של תרגום לאנגלית.”

“ראסקולניקוב נצור בתוכי, נצור היה שם עוד לפני קראתי בספר זה, לפני בכלל שידעתי כי באפשרות נפש כגון זו להימצא בעולם הזה. כמובן שאין זו דמות קלה לאהבה, אין זו דמות קסומה כזו בעלת חיוך קסמי נסוך על פניה, אלא אחת מורכבת ביותר בלי שום הקלות על הקורא, בלי שום הקלות על אף אחד, בסופו של דבר גם לא על עצמו. דמות מגעילה, אך מלאת חן, נדיבה, אך כעוסה וזעופה, מלאת חיים, אך ללא כל חיים. כרגע, אחרי מסע ארוך יחד עמ”