ביקורת ספרותית על היער של דנטה מאת לין ריימונדו
ספר טוב

---

היער של דנטה הוא ספר מתח נהדר, ללא ספק. היה לי כיף לקרוא אותו בזמני הפנוי, ואף לקחתי על עצמי פרוייקט לסיימו במהרה (בשביל להתאמן על לקרוא הרבה, ובשביל לקרוא ספר אחר שחיכיתי לו, הדרקון האדום).
העלילה משובחת, הכתיבה נהדרת, הדמות הראשית ושאר הדמויות המשניות מעוררות עניין, חשדות ועם כן סימפטיה או כעס, תלוי במצב, ובסך הכול, האטמוספרה והאקסופיזציה נהדרים.

העלילה סובבת את מארק ד. אנג'לוטי, פסיכיאטר עוקצני שהתנהגותו שנוייה למחלוקת (שבה אני נכלל בין אלה שאהבים אנשים כאלו, אם לא אחד כזה בעצמי), שיוצא למסע ריגול עיוור להסיר את האשמה מצא'רלי, מטופל מוגבל שלו, שהואשם ברצח אחת ממטפלותיו במרכז לנכים שלו, וגם מעצמו, שהערכתו שהמטפלת לא הטרידה אותו מינית נראתה שגוייה לכולם, לאחר צ'ארלי נמצא מכוסה בדמה של המטפלת, שהשתרעה ללא רוח חיים על רצפת סימטה מאחורי המרכז.

מה שלא אהבתי ב"היער של דנטה", חוץ מזה שרק באיזור עמוד מאה העלילה נהיית מותחת, גם שהוא לא היה מצמרר כמו שציפיתי, ושהיו בו שגיאות כתיב/תחביר פה ושם.

לסיכום, את הספר "היער של דנטה" הייתי ממליץ לחובבי ג'אנר המתח לקרוא, אם צפיותיהם לא גבוהות מדי, ואם לא חיפשו משהו יותר מרתיע, מזעזע או מפחיד.

נ.ב, כשמדובר בספרים, אני לא מאוד סבלני. אני לא מצליח להתרכז בספרים שמתחילים משעממים וחסרי עניין, ובגלל זה הייתי צריך להתאמץ מאוד עד עמוד מאה, שבו העלילה באמת מתחילה.

» ביקורות נוספות של BiRmOoN
» ביקורות נוספות על היער של דנטה