“מי בוחר שמות לספרים? לא תמיד זה הסופר עצמו. למעשה ברוב הפעמים הסופר בוחר עבור עצמו שם לספר, שהוא בחירה אומנותית משלו, אבל ההוצאה בוחרת שם אחר, שאמור לבטא בעיקר את הערך הכלכלי או את הציפיות לערך כלכלי מההוצאה של הספר. מעניין אותי לדעת מה היה השם שלין ריימונדו בחרה לספר שלה. את הספר לקחתי מהספריה, אבל מתחת לעטיפת הניילון הספרייתית השקופה היתה מדבקה צהובה של רשת הספרים שמכרה אותו, והודיעה שהספר נקנה”

“"דיאלוג בחשכה" היא תערוכה בינלאומית בנושא עיוורון שמטרתה להעלות את המודעות לחייהם של עיוורים ולקויי ראייה על ידי הדמיה של התמודדות בחיי היומיום ללא חוש הראייה. המבקרים פוסעים בחשכה כשבידיהם מקל נחייה, בתוך חללים המעוצבים כסביבה מחיי היום-יום, כמו מעבר חצייה, אוטובוס או סופרמרקט. הבעיה היא שהתערוכה מתקיימת בחולון, ואני טיפוס ביתי שספון בין ארבע קירות חדרו ויוצא מאזור חיוג 04 רק כשהוא נקרא לשירות מי”

“אומרים שלאנשים עיוורים שאר החושים הרבה יותר מחודדים, אבל האם כך המקרה בעיוורון נרכש כתוצאה ממחלה תורשתית? האם השקיעה בעיוורון כך באמצע החיים גורמת דווקא לשאר החושים לדעוך ולשקוע באותו דיכאון ששוקע אותו אדם שהופך ככה פתאום באמצע החיים לעיוור. מארק אנג'לוטי פסיכיאטר מוערך מתמודד עם עיוורון כתוצאה ממחלה תחילה הוא שוקע אחר כך הוא מתחיל להתמודד עם החיים שם בחוץ ואפילו חוזר לעבודתו כפסיכיאטר כבר”

“ציון כולל : 5 מצוין עלילה: 5, מתפתחת היטב. קצב: 4 איטי מעט בתחילת הסיפור, אבל הכרחי כדי להיכנס לדמויות. מתח: 4, הוא משמש כתבלין לכתיבה חברתית עשירה ומתוחכמת. מתח גדול יותר היה פוגם בספר. תובנות: 5, ספר עשיר בתובנות על העולם הפנימי של עיוור , או זה שמתעוור, על הריבוד החברתי של עשירים מול "אלו שחייבים להם". והמשטרה ופרקליטות שעובדים בשבלונה. מעט על הסיפור. מארק הוא פסיכיאטר שהתעוור עקב מחלה”

“מי בוחר שמות לספרים? לא תמיד זה הסופר עצמו. למעשה ברוב הפעמים הסופר בוחר עבור עצמו שם לספר, שהוא בחירה אומנותית משלו, אבל ההוצאה בוחרת שם אחר, שאמור לבטא בעיקר את הערך הכלכלי או את הציפיות לערך כלכלי מההוצאה של הספר. מעניין אותי לדעת מה היה השם שלין ריימונדו בחרה לספר שלה. את הספר לקחתי מהספריה, אבל מתחת לעטיפת הניילון הספרייתית השקופה היתה מדבקה צהובה של רשת הספרים שמכרה אותו, והודיעה שהספר נקנה”

“"דיאלוג בחשכה" היא תערוכה בינלאומית בנושא עיוורון שמטרתה להעלות את המודעות לחייהם של עיוורים ולקויי ראייה על ידי הדמיה של התמודדות בחיי היומיום ללא חוש הראייה. המבקרים פוסעים בחשכה כשבידיהם מקל נחייה, בתוך חללים המעוצבים כסביבה מחיי היום-יום, כמו מעבר חצייה, אוטובוס או סופרמרקט. הבעיה היא שהתערוכה מתקיימת בחולון, ואני טיפוס ביתי שספון בין ארבע קירות חדרו ויוצא מאזור חיוג 04 רק כשהוא נקרא לשירות מי”

“אומרים שלאנשים עיוורים שאר החושים הרבה יותר מחודדים, אבל האם כך המקרה בעיוורון נרכש כתוצאה ממחלה תורשתית? האם השקיעה בעיוורון כך באמצע החיים גורמת דווקא לשאר החושים לדעוך ולשקוע באותו דיכאון ששוקע אותו אדם שהופך ככה פתאום באמצע החיים לעיוור. מארק אנג'לוטי פסיכיאטר מוערך מתמודד עם עיוורון כתוצאה ממחלה תחילה הוא שוקע אחר כך הוא מתחיל להתמודד עם החיים שם בחוץ ואפילו חוזר לעבודתו כפסיכיאטר כבר”

“ציון כולל : 5 מצוין עלילה: 5, מתפתחת היטב. קצב: 4 איטי מעט בתחילת הסיפור, אבל הכרחי כדי להיכנס לדמויות. מתח: 4, הוא משמש כתבלין לכתיבה חברתית עשירה ומתוחכמת. מתח גדול יותר היה פוגם בספר. תובנות: 5, ספר עשיר בתובנות על העולם הפנימי של עיוור , או זה שמתעוור, על הריבוד החברתי של עשירים מול "אלו שחייבים להם". והמשטרה ופרקליטות שעובדים בשבלונה. מעט על הסיפור. מארק הוא פסיכיאטר שהתעוור עקב מחלה”