ביקורת ספרותית על היער של דנטה מאת לין ריימונדו
ספר מעולה

---

ציון כולל : 5 מצוין
עלילה: 5, מתפתחת היטב.
קצב: 4 איטי מעט בתחילת הסיפור, אבל הכרחי כדי להיכנס לדמויות.
מתח: 4, הוא משמש כתבלין לכתיבה חברתית עשירה ומתוחכמת. מתח גדול יותר היה פוגם בספר.
תובנות: 5, ספר עשיר בתובנות על העולם הפנימי של עיוור , או זה שמתעוור, על הריבוד החברתי של עשירים מול "אלו שחייבים להם". והמשטרה ופרקליטות שעובדים בשבלונה.

מעט על הסיפור.
מארק הוא פסיכיאטר שהתעוור עקב מחלה תורשתית. הדבר אינו מונע ממנו ל "התבונן" ובעיקר להקשיב.
צ'רלי, בן למשפחה עתירת ממון, שאמו, ג'ודי, יורשת אימפריה והאב מנתח קרדיולוג ידוע.
צ'רלי חולה בתסמונת ה "איקס השביר" שגורמת לפיגור שמתואר בצורה מרשימה במהלך העלילה.
צ'רלי מטופל על ידי שאנון הצעירה שהופכת למושא לקנאה מצד ג'ודית העשירה.
צ'רלי נחשד ברצח שאנון. חלמאות "מערכת הצדק" הכוללת משטרה, חוקרים, קטגור "בעל ענין" ושופטת חסרת תבונה, מביאה אותו "לבלות" כחשוד זמן לא קטן ב"בית המלון של המשטרה".
מכאן צריך לקרוא את הספר כדי לקלוט את איכות הכתיבה.
הספר כתוב באירוניה סמויה. ו"מבט" מרוחק מעט של מארק, הפסיכיאטר. יש בו הרבה קטעי הומור הגובלים כמעט בסטירה.
ג'ודית, מציגה את ה"סכנה" של שאנון בתיאור הבא:" איכרה עם עטינים מפותחים מדי"...."הייתה אחת מאותם בלונדיניות שנוטות להתלבש בסגנון עסיסי", על כך חושב מארק " לא הבנתי בדיוק את הכוונה, אבל הביטוי העלה בדעתי נשים שנוהגות לקרוא שבועוני רכילות", וכאן ג'ודית מוסיפה ,"לובשות בגדים תחתונים של ויקטוריה סיקרט". על זה חושב מארק,"את זה לא היה צורך להסביר לי, אבל שאלתי את עצמי איך ג'ודית יודעת?".
חלק ניכר מהספר מביא בצורה קלילה , לעתים הומוריסטית את המצב של להיות נכה ובעיקר עיוור בעולם של פיכחים, כמו באותה סיטואציה, שבה מארק מציג רישיון נהיגה מהתקופה שהיה פיכח, לשומר בכניסה לבניין משרדים.
השומר מגיב,"כל הכבוד, כמה שילמת כדי להשיג רישיון?"
ומרק מגיב " המחיר הרגיל. תראה אני ממהר...תוכל להכניס אותי?"
והשומר אומר, " בסדר .. אסמוך על האינסטינקטים שלי.." ומסיים "ואל תנהג במכוניות ספורט..".

ניתן לסכם כי מתח מעורב בקלילות מסוימת, תובנות נפלאות וענייניות יוצרים בהחלט ספר איכותי.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על היער של דנטה