ביקורת ספרותית על ספק חיים מאת אורי ברנשטיין
ספר מעולה

---

אורי ברנשטיין ז"ל, שנפטר רק לפני כמה ימים, הוא אחד מהמשוררים האהובים עליי. יש לי בבית כמה ספרים שלו וחשבתי למצוא עוד איזה ספר מספריו. הלכתי לחנות ספרים של יד שניה ושאלתי על ספרים שלו. מעניין שלא היו להם ספרי שירה שלו, אבל לעומת זאת הופתעתי למצוא אצלם ספר פרוזה שלו. ואפילו לא ידעתי שחיבר כמה ספרים שאינם ספרי שירה. כך הגעתי אל הספר הנ"ל. ולא עוד אלא שהעותק אותו מצאתי, מעוטר בכתב ידו של ברנשטיין עצמו ומסתבר שרצה לתקן את הספר המודפס, אם יתורגם, או שייצא במהדורות חדשות... מבחינתי היה מסקרן לדעת, שפרק מסוים אותו ביקש ברנשטיין להשמיט ל"מהדורה מתוקנת", לא נפל במאומה לדעתי, מפרקים אחרים בספר! ללמדך שביקורת עצמית של היוצר איננה תמיד לטובת יצירתו...
מדובר כאן ברומן דמיוני, שכתוב בגוף ראשון ובו האני המספר מספר לנו את זיכרונותיו. זוהי כביכול אוטוביוגרפיה (ולא במקרה היא קרויה: "ספֵק חיים") אלא שלא רק שהיא כולה פרי הדמיון, ה"זיכרונות" המסופרים לנו, מתעתעים בנו כמו שברים של ראי שבור. הם מופיעים בצורה אפיזודית לעיתים סותרת בקפיצות גדולות ודי ברור שגם אם הייתה זו אוטוביוגרפיה אמיתית - "האני המספר" בודה חלק מה"זיכרונות" מליבו... כלומר יש כאן "הפוך על הפוך"... למשל לאחר שהוא מספר לנו על דמותה של אמו נוצרת אצל הקורא תמונה בהירה ואמיתית של האם וקל להאמין למסופר עליה. אבל הרי דמות האם היא כולה פרי דמיון. לעומת זאת כש"האני" מספר לנו על אביו הוא מספר לנו שלוש או ארבע גירסאות לקורות חייו של האב חלקן משיקות ביניהן אבל חלקן ממש סותרות את עצמן ו"האני המספר" בעצמו "איננו בטוח", שמה שהוא מספר, אכן קרה... וכך גם לאורך כל הרומן שבו מסופר לנו על חבריו בזמנים שונים של "המספר" וגם על האהבה המשמעותית היחידה של חייו... מה שמאוד אהבתי בספר הוא שקטעים רבים מאוד כתובים בו כשירה ולו היו שוברים את שורותיהם ומנקדים אותם ניתן היה לחשוב שמדובר פה באחד משיריו של המשורר... בנוסף לכך הספר משובץ כולו בציטטות ידועות יותר או פחות לכל מי שמתמצא בעולם התרבות הישראלי וגם מעבר לו בשפות שונות. כך שהספר עצמו יכול להוות מעין "חידון תרבות"... מה שנחמד הוא שהן מופיעות כחלק אינטגרלי מהטקסט ואינן מכריזות על עצמן כציטטה... למשל: "סיכמתי לעצמי, שאת כל תקוותי הלא יד זדונה שמה לאל" (עמ' 120) (ארבע המילים האחרונות כאן - משירה הידוע של רחל...) בסיום הספר הן כן מוזכרות ומצוטטות כהלכה... בעיניי הספר ראוי מאוד ומעניין! לסיום רק אזכיר שלמרות שממש אינני מרבה להופיע עם שיריי שלי, היה לי את הכבוד האמיתי! באירוע מסוים, לקרוא שיר שלי על במה, לפני קהל, מיד לאחר שאורי ברנשטיין קרא שיר מסוים שלו.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על ספק חיים