ביקורת ספרותית על עכביש הערב מאת אמילי ארסנו (yaelhar)

ביקורת ספרותית על עכביש הערב מאת אמילי ארסנו
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

הביקורת נכתבה ביום שבת, 31 בדצמבר, 2016
ע"י yaelhar

גילוי נאות - הביקורת הזו לא היתה נכתבת בכל תאריך אחר. בזמן אחר הייתי מכניסה את הספר לרשימת "לא שווים ביקורת" ושוכחת אותו עוד לפני שהייתי מסמנת "שלח". אבל זה הספר האחרון שקראתי בשנת 2016 ולתאריכים - כמו לזכרונות - יש משמעות לפעמים.

אם אני לא טועה קראתי את כלבם של בני בסקרוויל כשהייתי בת 8 או 9. זה דורש קצת הסבר: קראתי אז כל מה שנפל לידי וזה נחשב בעיני הסביבה לפעמים בעייתי ולא טבעי. השכנה שלנו - שקיבלה אחריות כשאמי נעדרה - היתה נכנסת ומגרשת אותי החוצה, לשחק ולשאוף קצת אוויר צח. כשהתחלתי את "כלבם של..." הוא היה כל כך מותח, שלא הדלקתי אורות בבית, כדי שהיא לא תחשוד שאני בבית ושוב קוראת... וברגע המתח והאימה החדר היה אפלולי, אני הייתי לבד, המפלצת איימה לתפוס אותי ונשמתי פרחה, פשוטו כמשמעו. מאז אני נמנעת מספרים וסרטי אימה, ואם נתקלתי באחד כזה במקרה, אני נוטשת מיד. את הספר הזה לא נטשתי - למרות נסיונה של ארסנו הוא אינו מפחיד במיוחד, גם לא מותח במיוחד.

יש פה ניסיון לעלילה מקבילה, ש 135 שנים מפרידות בין הגיבורות. האחת היא מורה להיסטוריה הנמצאת בשנת חופשת לידה וגרה בבית "היסטורי" יפה בקונטיקט (כמה "היסטורי" יכול להיות, לדעתכם, בית בארצות הברית???) היא מגלה יומן שכתבה הדמות האחרת האחרת שגם היא אם טרייה, שהתגוררה לפני 135 שנים באותו בית (שעוד לא היה "היסטורי") אשה שלפני הפיכתה לרעיה ואם היתה נערה חקרנית ואוהבת ידע (בעיקר חרקים...) שהפעלת מוחה, הלא מתאימה לאשה לפי דעת אמה ואחרים, היתה העיסוק המועדף עליה. היא מדוכדכת אחרי הלידה הקשה, ובעיקר עקב הבידוד והאיסור לעסוק בכל דבר אחר מטיפול בבית ובתינוקת, ומתחילה להתעניין באופן אובססיבי במקרה רצח שקרה באותו זמן, התעניינות שהיא חייבת להסוות, כי היא לא ראוייה לאשה.

הלוואי שהייתי יכולה לומר שהנסיונות של אבי (הדמות העכשווית) מעניינים במיוחד. החלטותיה תמוהות (נניח אם התינוקת שלכם היתה נחבלת באופן בלתי מוסבר, מהחדר שלה היו בוקעים קולות חשודים, האם הייתם משאירים אותה לישון באותו חדר המרוחק מחדר השינה שלכם? או אם הבית משמיע קולות מוזרים האם הייתם נשארים בו לבד, כי בן הזוג שלכם צריך לנסוע לזמן מה בענייני עבודה?) אבל מה אני מתפלאת על אבי? גם אני קראתי את "כלבם של בני בסקרוויל" כשהייתי לבד בבית חשוך, כדי שהשכנה לא תתפוס אותי...

33 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על עכביש הערב

טוקבקים

+ הוסף תגובה

yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) אכן, גלית, "מגרש השדים". אמך, מן הסתם, היתה ליברלית יותר מאמי. וספרניות בבתי ספר - כמו שאר עם ישראל - לקחו על עצמם את התפקיד לחנך את הדור הצעיר, בכל נושא. כך שמבחינתי קריאה בסתר היתה הכרחית. (בין מאות הספרים שהיו בבית לא היו ספרים אירוטיים ופורנוגרפיים, כמובן. אני מתארת לעצמי שלו זה היה בתקופה הנוכחית עם כל ה"50 גוונים...", "נופלת ברשתך...", "מתעלקת עליך..." ודומיהם, אמי היתה מתוסכלת קשות.
גלית	גלית (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) השני זה מגרש השדים? אותי הוא לא הפחיד רק הגעיל וגם לא היה מעניין ת'כלס. פעם אחת אוליי זכור לי שמנעו ממני פיזית לקרוא משהו (איזה ספר כיס סליזי -הייתי בכיתה ו' ואמא שלי ראתה אותי מחטטת בערימה ואמרה לי שלדעתה אני עוד לא צריכה לקרוא את זה)אוליי אני מייפה את העבר אבל לא היה שום ספר -חוץ מפעם אחת- שאמרו לי אל תקראי והיו בבית מאות ספרים.לפחות ככה אני זוכרת את זה. גם בסיפריה במושב ובבית ספר אף פעם לא מנעו ממני לקחת מה שרציתי.אף פעם לא אמרו לי "זה למבוגרים" אבל תמיד הייתי ביחסי ידידות עם הספרניות.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) רב תודות, גלית! סיימתי אותו, מה את חושבת? פחד ואימה לא יפחידוני... הוא היה אחד משני ספרים שהפחד שגרמו לי כמעט שיתק אותי. אמא שלי האמינה בפיקוח הדוק על חומרי הקריאה שלי. במצב עניינים כזה קריאה בסתר היא הברירה היחידה.
גלית	גלית (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) אז לא הבנתי, את כלבם של בני בסקרוויל סיימת בסוף? לי אישית הוא לא היה כל כך מפחיד בטח לא כמו היללות שבקעו מהרדיו בתסכית של רשת א' בתוכנית "לאם ולילד" האמת, הספר היחיד שעשה לי את זה היה "זה " של סטפן קינג, הספר היחיד שגרם לי לסובב את הראש אחורה באי נוחות (הייתי בבית לבד בגיל 24 כן?) אני לא זוכרת שאי פעם נאלצתי לקרוא בסתר, קראתי עד שנרדמתי.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) תודה רבה, עמיר. אני מניחה שאם יציעו גמילה אשקול בחיוב.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) דני - אני חושבת שיש כל מיני "רובין הודים" שדואגים לחלק "לעניים" את הסם שלהם. בשבוע האחרוןהייתי במכירת חיסול של "צומת" בגעש (לא משהו) במכירה כזו של סטימצקי בפתח תקווה (יצאתי ברכוש גדול) וקניתי כמה במכירה של "עברית" לסוף השנה. מכל השלל - רק האחרונים אינם אוגרים אבק ולא סותמים לי את הבית, שכבר צועק "הצילו!!!"
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) רב תודות, אפרתי לא גילו את הפנס, השמיכה כיסתה את האור הקלוש שהפיץ... אבל הוא התפרק לי יום אחד ואי אפשר היה להשתמש בו יותר. אני לא בטוחה שכל ילד שקרא אחרי כיבוי האורות צמח להיות מבוגר קורא, אבל אני חושבת שלכל מבוגר קורא יש סיפורים מצחיקים על ילדותו השלומיאלית (-:
	(לפני 8 שנים ו-9 חודשים) למחלות כרוניות יציעו בסל התרופות - אם יציעו (איזה מילה לליצמן?) - טיפול מונע, מרפא או תרופת גמילה. אתם מבקשת ההיפך !
דני בר	דני בר (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) אפרתי- לפעמים מתחשק לי להיות רובין הוד, לגנוב את הספרים מהחנויות ולחלק אותם לכל החולים בחיידק הזה:)
אפרתי	אפרתי (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) מחלה כרונית. אם היה רק מימון בסל הבריאות... נניח 10 ספרים בחינם בשנה. את השאר נממן בעצמנו.
דני בר	דני בר (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) אפרתי- יש בזה משהו. מה שבטוח זה שמי שעשה את זה היה תאב קריאה והחיידק הזה כבר לא עוזב אותו לעולם.
אפרתי	אפרתי (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) יעל ודני, אני לא השתמשתי בפנס, שהרי היו מגלים זאת מיד, אלא באור שהגיע מה"הול". אפשר לומר בוודאות, שכל ילד שקרא אחרי כיבוי אורות צמח להיות מבוגר קורא.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) וואו, בת-יה, פחדים אמיתיים ומבוססים. הפחדים שלי, אני מצטערת לומר, היותוצרת עצמית...
בת-יה	בת-יה (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) הבנתי, מכות וחבורות אכן דורשים תגובה קיצונית יותר. ובכל זאת, בלילות המפוחדים שאני זוכרת - לא היו שיגרה ובהחלט לא ייחוד. ואיך אפשר, כשלילה אחד השועל הקטן החליט לגרד את הדלת ובלילה אחר 'משמר הגבול' החליט לירות בתן - סתם כך. בקיצור, אף לילה לא דמה לאחר.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) בת-יה תודה רבה. גם ל"קולות בלילה" יש שיגרה ויש ייחוד. מסכימה שקולות שיגרתיים בלילה אינם מחייבים תגובה קיצונית. אבל אם יש קולות חריגים, יש לך תינוקת בת מספר חודשים ובנוסף את מגלה עליה חבורות - אולי כדאי לא להשאיר אותה לבד בחדר החשוד?
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) תודה רבה, רויטל! פחד כמו שהרגשתי אז הרגשתי פעם נוספת כשבטמטומיהחלטתי לקחת את "מגרש השדים" לחופשה באילת. כל אותו לילה לא ישנתי באורות מלאים, (וגם לא נתתי למי שהיה אתי לישון...)
בת-יה	בת-יה (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) נשמע כמו ספר שמראש מיועד לסרט, ובכל אופן לא חושבת שאפשר לשפוט מישהו על קולות בלילה. כילדה גדלתי במושב שהיה סמוך לגבול. הלילה היה מרובה קולות: החל בחתולים שרק הלכו על העשב וכלה במסתתנים רבים, שיום אחד אפילו החליטו לנוח בתוך המכונית שלנו, ואחד מהם נרדם על הצופר. ולקינוח גם 'משמר הגבול' לא היה שקט בלילה. אז האם היינו צריכים לישון כל המשפחה בחדר אחד? זה לא קרה. ובמבט לאחור נראה שאכן היו לילות רבים עם שינה טרופה.
רויטל ק.	רויטל ק. (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) מזדהה עם תיאור חוויית הקריאה המפחידה של כלבם של בני בסקרוויל. על הספר הזה, אוותר כמובן.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) רב תודות חני (דולמוש)! נשבעת לך שכל מה שרציתי היה לקרוא, שוםמעשי קונדסות (-:
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) חן חן, cujo!
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) רב תודות, דני בר! לגבי פנס מתחת לשמיכה - לא רק בפנימיות, גם בבית שלי היה לו שימוש. היה צורך בדי הרבה פירוטכניקה להחזיק את הפנס, את הספר, את השמיכה ולחק אותה ישנה... ואני מחזירה לך את האיחולים. מתאים לי - ובטח לכל אחד - שנה אזרחית טובה יותר מהחולפת. תודה.
דני בר	דני בר (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) yaelhar- בהזדמנות זו- שנה אזרחית חדשה בפתח. מי ייתן ותהיה לך שנה יפה וטובה, שנה של ספרים טובים וגם ביקורות מחכימות ומעשירות- כדרכך. "עכביש הערב" הוא הספר האחרון שלך לשנת 2016, מעניין מי יזכה להיות הספר הראשון לשנה החדשה.
חני	חני (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) אין כמו כיבוי אורות לילד או נער .הרי המשמעות מאחורי זה היא כמובן מעשה קונדסות בזמן כיבוי אורות .ומה היינו שווים בלי מעשה קונדסות?סקירה נפלאה לסוף 2016.
cujo	cujo (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) מזל שכתבת יצא מעולה.
דני בר	דני בר (לפני 8 שנים ו-9 חודשים) לא פעם אני מוצא שהביקורת לכשעצמה, יפה יותר מהספר המבוקר, וכך גם הביקורת הזו. היא מלמדת המון על הכותב שלה וזה מרתק בעיניי לא פחות. פתאום יש נפש, ויש חיים, ועולם פנימי שלם, מאחורי המבקרים. לא שלא ידענו, כמובן, אבל לרוב זה לא בא לידי ביטוי כאן, למרות שמישהי כתבה כאן באחת הביקורות שכל כותב ביקורת עושה זאת דרך הפילטר שלו. גלית אולי? והסיפור שלך על הקריאה בחושך בבית מזכיר גם לי סיפור. כשהייתי חניך בכפר הנוער בן שמן היה כיבוי האורות בשעה 2200 והמדריך היה עובר בפרוזדור ומוודא שכיבינו אורות בחדרים ושאנחנו ישנים, אבל מה שהוא לא ידע, לפחות כך חשבתי עד לפני שנה, זה שהייתי מתכסה עם השמיכה, מדליק פנס וקורא מתחת לשמיכה. אז ההנאה הייתה כפולה, גם מים גנובים יימתקו, לפחות בעיניי "ילד טוב" כמוני, וגם ההנאה מהספר, כמובן.