ביקורת ספרותית על כדור של"ג - סודות מלחמת לבנון מאת שמעון שיפר
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 28 בדצמבר, 2016
ע"י


גם אם ארוך מסע הפרך / ואם רבים כושלים אחור / ביחד נמשיך ללכת / בדרך אל האור.

יש הסיפור היבש של המלחמה - לבנון (של"ג) 1982, עת ישראל פלשה לשטח לבנון ולחמה בסוריה ובארגוני טרור פלסטיניים שפעלו כנגד ישראל. תמה ה'מלחמה' בהגדרה ורק ביוני 1985 השלימה ישראל נסיגה מרוב שטח לבנון, למעט רצועת ביטחון צרה לאורך הגבול ובה מספר מוצבים, חלקם של צה"ל וחלקם של צד"ל, ששימשו אזור חיץ עם גבול ישראל. רוחב הרצועה היה קילומטרים ספורים במערב, ומעט יותר במזרח. צה"ל בשהייתו שם נעזר במיליציה מקומית, צד"ל. שם חווינו באותם קילומטרים ספורים הרבה התנגדות לבנונית לשהות הישראלית ברצועה. צה"ל התמודד מול ארגונים שיעים בחסות החזבאללה שנתמך באיראן ובסוריה. לאורך כל שנות העימות, מטרתו המוצהרת של החזבאללה הייתה שחרור כל האדמות הלבנוניות וסילוק צה"ל. חזבאללה עשה מאמצים רבים לתקוף את מוצבי צה"ל, לגרום לנפגעים וכמה שיותר בקרב חיילי המוצבים, ולהניף את דגלו בהם. אחת התוצאות של אותה שהייה ארוכה בבוץ תרתי משמע הלבנוני - למדנו גם חברות בדם מהי. קשר כזה שיכול ללמד אחים - מהי משפחה אמתית ככה עם כל הלב. שם גם איבדנו חברים, ואבדנו אחרים באופן חלקי (חלקי = פצועים לעד). ה-סמ"ך שלי, שם הפך נכה לעד, הסמ"ך שלו - גם.
ויש ימים שהספר קופץ ליד, כמו תזכורת (בעצם מי צריך תזכורת כתובה, זו הרי חרוטה וחרטה שריטותיה, ובכל זאת קופץ) כמו ימים אלו, כשבקרוב מאוד הסמ"ך שלי (אז) יגיע (כנגד כל הסיכויים כמעט, מאז היה פצוע אנוש), יגיע עם קביים ורואה בעין אחת, שמן הסתם תדמע בסתר, אל חתונת בתו - אז נרגיש - נסגר איזה מעגל עם ניצחון קטן.
והצוות (או כל מי שנותר ממנו) יהיה שם איתו גם השלמים גם אלו שבאופן חלקי - ונוכל שוב לומר את שאמרנו כל השנים, ולחזור אל המילים שמלוות כל השנים ומקבלות משנה משמעות:

באמונה שבליבי,
באהבה ללא גבולות,
בצדק אשר בקרבי
ובתקוות הכי גדולות
ובמוסר שבליבי
הרם מכל העלילות -
היום אני נשבע.

גם אם ארוך מסע הפרך
ואם רבים כושלים אחור,
ביחד נמשיך ללכת
בדרך אל האור.

ובקומי ובלכתי
קורא שלום במלחמה
מול השומעים זעקתי,
מול כל המבקשים דמה,
עם אלה ההולכים אתי
בין אגרופי המשטמה
היום אני נשבע

ובחיי ובמותי,
בייסורי המלחמות
והקברים באדמתי
ואזכרת הנשמות
ובני ביתך ובני ביתי
בין רסיסי החלומות
היום אני נשבע.

גם אם ארוך מסע הפרך
ואם רבים כושלים אחור,
ביחד נמשיך ללכת
בדרך אל האור. (חיים חפר)

https://youtu.be/P73sjovWhSE

הספר? לא משהו - האמת. שיפר, כתב מדיני שנותן בו את המידע סביב. ההתנהלות המדינית סביב ימי הלוחמה החל מיוני 1982 ועד להפסקת הלוחמה והתפרסות צה"ל בשטח לבנון. את המידע הוא נותן כחומר עיתונאי יבש. הוא לא היה בפנים. הוא לא חווה. ואולי, אולי הגיע הזמן שמישהו מסופרי ישראל הנכבדים - שכן היה וכן חווה, באותה תקופה של 1983-2000 את הבוץ הלבנוני תרתי-משמע יביא את הסיפורים - באמת ומבפנים.

לטובת מי שרוצה לקרוא ולדעת ולזכרם של מי שנשארו שם.

20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
מרגש, אך גם כואב. טרגדיה שנשארת כל החיים. תהיה חזק
רץ (לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
מרגש - איך כל דור משלם בדמים את מחיר האיוולת, בקשנו לשנות את סדר הכחות בלבנון, אך מבלי שהתכוונו הסדר הקיים התהפך עלנו.
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
ל: שונרא וגם ל: חני,
נכון. אתן צודקות.

ואם נותרתן ללא מילים, אז הנה, קחו לכן כמה..

https://youtu.be/kTs9xsYYZgg

חני (לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
מסכימה עם שונרא וגם אני נותרתי ללא מילים.
שונרא החתול (לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
עמיר, יש נושאים שמוציאים ממך רגשות ומילים שלא פוגשים אצלך כל יום.
קראתי עכשיו גם את מה שכתבת בדף שלך על התלמיד שלך שנפל, ונותרתי ללא מילים.

(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
עלית עליי, שאולי. תודה, שר'לה
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
שרהל'ה (לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
מרגש עד מאוד וברוכים תהיו.
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
הכול נכון. הכול נכון. וצודק לגבי החיבור ל"מצעד האיוולת". ולגבי אלו שעדיין שם ולא יכולים לשגת, שריטות 'קלות' שנשארו - אין מה לעשות - אך אם החיים שלהם כוללים סיוטים או סימני מועקה אחרים - הם נקראים "הפצועים השקופים" - כך נאמר לי. וגם הם צריכים תמיכה וטיפול כמו פצועים בגוף.
דני בר (לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
נכון ונוגע בעצבים החשופים.
קיים קשר גורדי בין הספר הזה והסיפור שהוא מביא "למצעד האיוולת" של ברברה טוכמן. רק כך ניתן לראות את ההרפתקה הישראלית בלבנון, ורק לחשוב שהנסיגה מצפון לבנון וביירות לקו האוואלי אושרה רק ב 1985 !!! ועל חודו של קול אחד בלבד..כמדומני של דוד לוי, אחרת היינו נשארים שם ואולי "מתיישבים", גם שם.
ואכן עמיר- בדיוק כמו שכתבת, נשארו שם רבים, גם חברים קרובים וטובים שלי, וגם אלה ששבו, עדיין שם, הם לא יכולים לסגת.
והפרק הזה אולי ישמש לנו לקח על מגבלות הכוח !
ונשמח בשמחתו של הצוות שלכם שייפגש, ונתעצב על אלה שלא זכו.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ