ביקורות ספרים על הספר המקום הכי טוב בעולם
|
המקום הכי טוב בעולם הוא זה שמצאנו בו את מקומנו. אחח. איזו שורה.
את הספר קיבלתי במתנה מאחד מחברי האתר, בעת פגישתנו הראשונה על בסיס ידידות שנרקמה ביננו בחודשים האחרונים. הגעתי אל הספר מסרטון על יהדות תימן שדודה שלי שיתפה בפייסבוק. בדרך כלל אני לא נוהגת לצפות בסרטונים וכתבות שהיא משתפת, אך משהו גרם לי לצפות. מכל המשתתפים בסרטון, איילת צברי הותירה בי רושם עמוק, וגם הרגשתי הזדהות עמה, מכיוון שגם אני בעלת שורשים תימניים ומתגוררת בחו״ל.
התחלתי לקרוא את הספר עוד באותו הערב שקיבלתי אותו, והמשכתי למחרת לאחר הבידוק הבטחוני וביקורת הדרכונים בנתב״ג. סיימתי בי... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
ספר מקסים (אך לא ספר שמשאיר אותך עם תובנות כלשהן) שעשוי מסיפורים קצרים הנוגעים לצבא,הגירה,שונות. לכל דמות היה איזשהו פצע שאיתו היא מתמודדת.
הכתיבה של איילת ציורית פשוט, נהנתי ממנה מאוד אם כי לפעמים הרגשתי שהיא ממש משחקת על הגבול עם כמות התיאורים והדימויים.
מרגישים שזה ספרה הראשון (במובן החיובי) בגלל החלקים המאוד אותנטים שלו (הרגעים האלה שאת מרגישה שהסופר כתב מחוויותיו האישיות) - הודו, קנדה, לילי שאוהבת לצלם וכו'...
הסופים בכל סיפור הרגישו לי פתוחים מידי וזה צבט לי קצת.
מתימניה לתימניה בעיקר אסירת תודה על כך שהיא חיזקה אצלי את הרצון לתת במה לדמויות ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כרגיל אצלי, הגעתי אל הספר הזה ממש במקרה ע"י אישתי שהביאה לי אותו מספרייתה והמליצה עליו. צברי היא סופרת ישראלית, בת לעדה התימנית, שחייה כבר עשרים שנים בקנדה והספר הוא ספר סיפורים קצרים. המכנה המשותף כמעט לכל הסיפורים הוא, שתמיד נמצאת בהם דמות נשית מזרחית ולעתים קרובות גם נמצא בהם את המתח של ההגירה ובעיותיה, גם בקנדה וגם בישראל. ברור שאפשר למצוא בסיפורים את הסופרת ואת בת-דמותה,האשה המזרחית שעשויה להיות בסיפור "תימניה" "מצריה" או מארץ מזרח תיכונית אחרת... ישראל המתוארת בהם היא ישראל חיה ונושמת. את המקומות המוזכרים בה בירושליים בתל אביב ובאילת כולנו מכיר... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"מה זה הספר הזה?" שאל בעלי "אני מכיר אותו?"
"זה ספר סיפורים של סופרת ישראלית שגרה כבר שנים בקנדה, איילת צברי"
"איילת צברי?!! מאיפה היא בארץ?"
"פתח תקווה, למה?"
"איזה קטע – היא היתה חברה טובה של אחותי בבית הספר. 'התימניה' היו קוראים לה."
עד קנדה ברחה איילת צברי, הרחק מפתח תקווה והארץ בכלל, הרחק מהסטריאוטיפים והסטיגמות של החברה הישראלית, כדי לכתוב באנגלית על ישראל. אבל שום מרחק אינו מספיק. למרות כל השנים עדיין מישהו כאן יכיר אותך מילדות .יזכיר שלא היית מקובלת בכיתה ה', שהיו לך תלתלים לפני שהחלקת, יזכור את הכינוי שחשבת שנפתרת ממנו סוף סוף.
"המקום הכי טוב בעול... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר מכיל 11 סיפורים המתארים סיטואציות שונות, רובן על רקע ישראלי, העוסקות בסופו של דבר בחיפוש; חיפוש זהות, חיפוש עצמי, חיפוש אחר אידאליזציות של הורים, זוגיות, אמונות ואהבה. הסגנון הקליל אינו מקל על הדילמות, אלא דווקא מדגיש אותן תוך ראיה מפוכחת, כשהדמויות מוצאות לבסוף את מקומן או מתפייסות עם המצב החדש. למעשה, כל סיפור מכיל הוויה וקווים עלילתיים שיכולים להתפתח לרומן שלם.
אהבתי את הסגנון הרענן, את הקצב המהיר והדינמי, את הפנייה לחושים ואת הסיומים, שמותירים מרחב לקורא. כאשר מחברים את כל הסיפורים, מתקבל פזל מעניין שמייצג נאמנה את מצבו הרגשי והנפשי של דור ח... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ללא ספק מדובר בכותבת היודעת את מלאכת הכתיבה, עושה זאת במיומנות, טווה חלק מהסיפורים ביד מאומנת. הדמויות ברובן מעניינות בכל הסיפורים, מעוררות תחושה של קירבה, בין היתר מאחר ופעמים רבות המיקום והנושאים קרובים מאוד לקהל הישראלי: צעירים אחרי צבא, נערות לפני שירות צבאי, אנשים שההגירה או האפשרות לעזיבת הארץ מהדהדת את הדילמות ואת האמירות של רבים מהאנשים ששוקלים אפשרות זו.
ישנה תחושה שאנו מכירים את הדמויות ואת הדילמות ובזה טמון אחד מהחסרונות הבולטים של חלק מהסיפורים בהם הדמויות מתאימות לקלישאה של ישראליות כזו או אחרת ולא מצליחות להתרומם מעליה. כך למשל ב... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נהניתי מקריאת הספר הכולל קובץ סיפורים קצרים. הספר נכתב באנגלית ע"י ישראלית החיה בקנדה ותורגם לעברית.
עלילת הסיפורים לרוב קוראת בארץ ומגוללת חוויות ישראליות מאוד שהיה לי קל להתחבר אליהן.
לי אישית היה קשה עם ה"סוף" של הסיפורים שלא היה ברור והותיר הרבה מקום לדמיון.
אני בהחלט ממליצה לקרוא.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ניגשתי לקרוא את אסופת הסיפורים הקצרים של איילת צברי בידיעה כי הכותבת היא ישראלית שנולדה בפתח תקווה ומאז 1998 חיה בקנדה.
ביחסי הציבור שהספר זכה להם צויין גם שנכתב במקור באנגלית וזכה במספר פרסים בתחרויות וכי איילת צברי הוחתמה על ידי אחת מהוצאות הספרים הגדולה בעולם.
בכריכה אישה עם מצלמת לייקה משתלשלת מגופה, את פניה לא רואים במלואן והיא הפוכה.
כמו הדמות בכריכה איילת צברי היא צלמת מוכשרת מאוד. ב 11 סיפורים סגורים ומלאים, שכל אחד מהם היה יכול לפרנס רומן נפרד, היא מצלמת את החיים בישראל והופכת את הצילום לסיפור.
כאן זוג לשעבר בבית קפה, הוא חילוני, היא חזרה בת... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
