"תפסת מרובה לא תפסת" או יותר נכון "תפסת פחות משרצית"... זו ההתרשמות שלי בתום קריאת "מפגש בברלין" שבו מנסה מישקה לכרוך יותר מדי נושאים כבדי משקל:
- המשא הפסיכולוגי שנושאים על גבם בני הדור השני לשואה.
- היחסים בין שלושה דורות – הסב, פרטיזן קשוח ניצול שואה שנקם בגרמנים, הבן סוכן "המוסד" המוצב בשליחות בגרמניה והנכד בן דור ה-Y המאמין בערכים אוניברסאליים הרחוקים מהאידיאלים של אביו וסבו.
- היחסים בתוך המוסד בין אנשי השטח למטה ולפיקוד. מבצעים מתוחכמים ואיסוף מל"מ בצד תככים ומאבקי אגו – נושא שבו עסק מישקה בן-דוד גם בספריו "דואט בבירות" ו"אהבה אסורה בפטרבורג".
- מערך היחסים והאינטרסים הסבוך בין ישראל והישראלים לבין גרמניה והגרמנים במאה ה-21.
- האנטישמיות החדשה באירופה תחת מעטה של "אנטי-ישראל" וההתכחשות של בני הדור השלישי בגרמניה למעשי סביהם.
סיפור המתח הוא די טריוויאלי: קבוצת ישראלים מתכננת לבצע פיגוע במצעד של ניאו-נאצים ביום השנה ה-60 למותו של היטלר. השב"כ והמוסד עולים על התוכנית וכדי לשמור על יחסים תקינים עם מקביליהם בגרמניה עושים הכל כדי למנוע את הפיגוע. בתווך נמצא מס.1 של המוסד בגרמניה, שעמוק בתוכו מזדהה עם מטרות החוליה אבל גם רוצה למנוע מוות מחפים מפשע וגם למנוע את תפיסתה של הקבוצה.
כבן הדור השני לשואה במשפחה שבה "לבית לא תיכנס תוצרת גרמניה" הספר עורר בי נשכחות, כמו גם הזדהות עם גיבור הספר דור ליטווין. יחד עם זאת יותר מדי נושאים כבדים נכרכו יחד בספר שלכאורה הוא ספר ריגול-מתח... שאינו מותח ושלא עומד בסטנדרטים שמישקה בן-דוד עצמו הציב (בעיקר ב"אהבה אסורה בפטרבורג").













![מוות על הנילוס [מהדורת 2019]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/993454.jpg)
![ולא נותר אף אחד [מהדורת 2018]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/991642.jpg)


