ביקורת ספרותית על אהבתה של גברת רוטשילד - רומן היסטורי - סאגה מאת שרה אהרוני

---

הסקרנות כלפי ׳אהבתה של גברת רוטשילד׳ מאת שרה אהרוני, נובעת מחיבתי לרומנים היסטוריים וסאגות משפחתיות היסטוריות, אותם אני נהנית לחוות גם כסדרות טלויזיה יוקרתיות.
הספר מציג את תמונת חיי היהודים, הכורעים תחת עול הגזירות האנטישמיות בגטו היהודי של פרנקפורט און מיין, במאות השמונה עשרה- תשע עשרה, כשממקום זה,מושפל ומוגבל במהלכיו, ייסד מאיר רוטשילד היתום, בנחישות ובכשרון רב את עסקי המסחר והבנקאות. משפחת רוטשילד, המושפעת מן האירועים ההיסטוריים הגדולים של התקופה, מנצלת אותם לטובתה, ופועלת בין השאר גם להטבת מצב היהודים.

אם נראה שהספר לוקה באיפיון דמויות כמעט מושלמות עד אידאליסטיות, ההולמות ספרות ילדים נאיבית, או ספרות מגוייסת, ניתן לצאת נגד ביקורת זו בתירוץ עיצובו של הספר כיומן, שמטבעו סופג הכל. יומנה של גברת מאיר רוטשילד, מאז היתה גוטל נערה מאוהבת ומחוזרת, מציג את האירועים מזווית ראייה אחת של אישה תמה ואם אוהבת, שכמעט לא יצאה מדלת אמותיו של הגטו היהודי, וככל הנראה גם לא היתה בסודם של פרטים רבים ואולי אפלים.
כמו כן, מאחר ויומן נכתב באופן ספונטני ובכרונולוגיה לא מחייבת, תחושות ודעות שנזכרו בעבר, יכולות להופיע גם בהקשר לאירועים מאוחרים יותר, כך שכל דרישה לעריכה מדוקדקת, שתחסוך מהקורא חזרות מעייפות, יש בה פגיעה באוטנטיות היומן.
לאור זאת, עולות בי השאלות; האם גוטלה רוטשילד באמת השאירה אחריה יומן, האם כתבה יומן שהושמד, ואולי הסופרת בחרה להשתמש ביומן כטכניקת כתיבה, המחייבת פחות?

ובכל זאת, על אף הביקורת, נהניתי מאוד מן ההצצה בתמונה הבלתי שלמה של משפחת רוטשילד ומפעלה, כמו גם משיעור ההיסטוריה המעולה שבהמחשת התקופה.
ואם אבקר בפרנקפורט און מיין, הרי, שהודות לספרה של שרה אהרוני, לא אחמיץ את הביקור בבית רוטשילד הישן, המשמש היום כמוזיאון של הגטו.

» ביקורות נוספות של נורית זילברמן
» ביקורות נוספות על אהבתה של גברת רוטשילד - רומן היסטורי - סאגה