ביקורת ספרותית על אהבתה של גברת רוטשילד - רומן היסטורי - סאגה מאת שרה אהרוני
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 6 בדצמבר, 2015
ע"י לי יניני


הספר הזה הוא פנינה! כל המילים שחוברו להן יחדיו מהווים שרשרת פנינים שובת לב. אהבתי את "אהבתה של סלטנאת" מבית היוצר של שרה אהרוני, ולכן לא היססתי לרגע ליטול לידיי את הספר הנוכחי. ידעתי שמצפה לי חווית קריאה מענגת...וצדקתי! מהעת שהתחלתי לקרוא בספר, השתדלתי לנצל כל פלח זמן פנוי לשוב אליו.

זהו רומן היסטורי מרגש ומרתק, על המייסד של משפחת רוטשילד ואחת המשפחות המוכרות בעולם: מאיר-אמשל רוטשילד.

ככל שהבנתי מהכריכה ומערוצי התקשורת, כל הספר מבוסס על תחקירים, ונכתב כיומן חיים של הגברת רוטשילד: "גוטל". הספר כולל שלוש מחברות הראשונה: הניצנים הראשונים, הניצוץ בין מאיר לגוטל, הנישואין והולדת הצאצאים. מחברת שנייה מתחילה בעזיבתו של נתן לאנגליה ופתיחת הסניף האנגלי, והמחברת השלישית ראשיתה בהגירתו של יעקב (שינה את שמו לג'יימס) לצרפת.

שרה אהרוני, קוסמת של מילים, מגוללת בעברית רהוטה, מענגת, מרתקת ומסקרנת, את קורות משפחת רוטשילד, בצל אירועים היסטוריים וטרגדיות אישיות, מלפני כמאתיים שנה, ובמשך קרוב למאה שנים באירופה. מ ד ה י ם! ובכל פעם שנתקלתי באירוע היסטורי רצתי לפרופ' גוגל... איך שאני אוהבת ספרים כאלה שאפשר ללמוד מהם, ולרענן את הזיכרון ממה שלמדתי בהיסטוריה... "כיף אמיתי"... הספר הזה הוא מסוג הספרים שאני מתמוגגת מהם, והולכת איתם כמה ימים גם אחרי שסיימתי לקרוא בו.

הסיפור מובא בקולה של גוטל, יומניה של הגברת גוטל רוטשילד, שכונתה בשם חיבה על ידי מאיר-אמשל רוטשילד "גוטלה". גוטל החלה לכתוב את היומנים מנערותה עד ליום מותה בגיל 96 בשנת 1849.

גדולתה ודמותה של הגברת רוטשילד הוצנעו ונדחקו לפינה, בצל התקופה ההיסטורית והחברתית. למרות זאת, אין לי ספק, שגוטל בדרכה הייחודית השפיעה על החלטות בעלה – מאיר, הסב של אדמונד ג'יימס דה רוטשילד והנדבן הידוע. הספר "אהבתה של גברת רוטשילד" "מתקן", ונותן לאם המשפחה את הבמה הראויה לאישה שכמותה.

למעט אירועים היסטוריים ומסע חייהם של צאצאי משפחת רוטשילד באירופה, רוב רובו של הספר מתרחש בפרנקפורט שבגרמניה, ומתרכז בתוך "הגטו" ברחוב היהודים "יודנגאסה".

התמוגגתי מהשפה המשובחת ותיאור חיי הקהילה היהודית ביודנגאסה, עד כדי כך שלעיתים הייתה לי הרגשה שאני עצמי שם, ותוך כדי קריאה טוויתי במוחי את הרחוב וריחותיו. אין לי צל של ספק, שאם יוחלט להסריט סדרה על קורות משפחת רוטשילד, לא מן הנמנע שיהיה מבוסס גם על הספר הנוכחי.

גוטל מגוללת את חיי המשפחה דרך יומניה, משנת 1770 עד ל-1849. בגרמניה שלט פרידריך השני שחילק את היהודים לשני סוגים: "יהודי החצר" שמהם השלטון הפיק תועלת ו"יהודים נסבלים" כגון: רבנים, חזנים ושפרנסתם מושתתת על מתן שירותים לקהילתם, והשלטון אינו נהנה מהם. כמו כן על פי התקנון, על היהודים נאסר לעסוק במשלחי יד שעסקו הנוצרים לרבות רכישת בהמות, יצירת משקאות אלכוהוליים, לסחור בצמר וכו'. אך, מאידך הותר ליהודים לסחור ביין כשר, באבני חן, בבדים ופרוות.

בעת התקופה ההיסטורית ב"יודנגאסה", גוטל נהגה להביט מעבר לחלון לרחוב היהודים והמולתו, באחד הימים, בין כל הדמויות, עיניה קלטו את מאיר-אמשל רוטשילד. בנוסף מפגש "אקראי" בין מאיר-אמשל לגוטל ברחוב היהודים, תרם לכך שמאיר החל להתבונן אף הוא בחלון ולקוד קידות קטנות. הניצוץ בין שניהם לא איחר לבוא, ומאיר אמשל התייצב מול הוריה של גוטל לבקש את ידה. תחילה ההורים סירבו, אך עקשנותו של העלם הכריע, והוא זכה בגוטל-בתו של חלפן הכספים שלמה-וולף. גוטל ומאיר-אמשל רוטשילד נישאו ב-2.9.1770.

מאיר למד בבית ספר רבני ורכש ידע רב בתלמוד, בתורה ובשפות גרמנית עברית וארמית בצפייה שיהיה רב. לאחר שהוריו נפטרו, הוא הועבר לחסותו של הדוד, והדוד שלח אותו להנובר להתמחות במסחר בבנק היהודי של וולף-יעקב אופנהיימר. בראשית דרכו עבד כשוליה בבנק, ומילא את מטלותיו במסירות עד שבהדרגה שולב בפעילויות משמעותיות ומחשבותיו החלו לחלחל: "אם אופנהיימר עשה זאת, גם אני מאיר רוטשילד מסוגל".... וכך החל לטפח קשרים.

מאיר מתואר כאיש נמרץ ללא לאות וכך אמר לגוטל: "כאשר אני ישן המזל ער ושומר עלי. אם אישן הרבה-גם המזל שלי ילך לישון".

גוטל ילדה את בתה הבכורה ב-20.8.1771 וקראה לה שינשה, על שם אימו של מאיר. מתוך 19 הריונות גוטל הצליחה ללדת חמישה בנים וחמש בנות, שברבות השנים היו לחלק מהרשת המשפחתית שפרסה את כנפיה באירופה. כל לידה שקטה הצמידה אותה לשכול, אך היא נאלצה להמשיך בשגרת חייה מבלי לחשוף את אותות חולשתה וכך נהגה עמוד 81: "בהיותי לבדי הנחתי ללבי להגיר את הדמעות מבלי להפריע, ובשובו של מאיר הביתה תליתי אותן ליבוש."

גוטל חיה לצדו של מאיר ונשמה את תורתו והגיגיו עמוד 90: "היום אני מפסיד לאחד או לשניים או לשלושה ומחר אני מחזיר את ההפסד מעשרות לקוחות חדשים שרכשתי את אמונם, והם משלמים לי טבין ותקילין." גדולתה של מאיר רוטשילד והמשפחה היורשת, נמדדו בניצול חלון ההזדמנויות בכל אירוע היסטורי או חברתי.

בין כל האירועים ההיסטוריים של חילופי השלטון באירופה, נפילת הבסטיליה, לואי ה-16, המלכה מארי אנטואנט, המהפכה הצרפתית, נפוליאון בונפרטה, אירועי עלילות דם, קרב ווטרלו, הגזרות על היהודים עם כניסתם של הצרפתים לפרנקפורט ועוד. משפחת רוטשילד בראשותו של מאיר מתאימה את עצמה לאירועים עד כדי החלפת שמות אפילו... ממאיר למאייר כשצליל גרמני מתלווה לשם. מאיר אמשל מתקרב לאנשים ש"מושכים בחוטים" וזוכה אף לתואר "אובראופאגנט" (סוכן חצר ראשי), שנחשב למעמד הגבוה ביותר בסולם המעמדות, שהוצב בפני יהודי החצר בקאסל.

גוטל מתוארת כינשופית שפוקחת את עיניהם להגנת אפרוחיה המקננים בקינה. כגון: המבטים של אוה בגיסה משה ורמוס (בעלה של שינשה), מעקב אחר עיסוקיו של מאיר כאב ובעל למופת כולל מהלכיו העסקיים, גם הם לא עלו תמיד בקנה אחד עם דעותיה. גוטלה ידעה בדרכה שלה להבעיר אש, לכבותה ולהמתין עד שמקום הכוויה יחלים...על מאיר כתבה ביומנה: "מאיר אינו ער למתרחש מתחת עיניו. בענייני נשים הוא ממשיך לגלות תמימות של ילד שטרם בגר. עיני האישה שבי רואות בשבריר הרגע את מה שעיניו הגבריות לא תראינה במשך שעות ארוכות." מאידך, מאיר ידע להתבטא היטב ולעמוד על שלו בכל הצעה ולא היסס להגיב... עמוד 189: "ההצעה שלך מסוכנת, יש בה יותר מדי סימני שאלה ופחות מדי סימני קריאה. אני מתנגד לה מכול ומכול."

שרה אהרוני כותבת נפלא עם מטאפורות כבירות ומפתיעות. לעיתים מצאתי את עצמי קוראת אותם שוב ושוב. בספר הזה יש מתכון רוטשילדי של בצק המורכב מיודנדויטש, עברית, ארמית ומעט גרמנית – הכול יחד יצר מאפה ביתי נפלא... עמוד 220

מכתביה לנתן בנה שעזב את פרנקפורט לאנגליה נחתמים ב: אימך האוהבת גוטל, אשת מאיר אמשל רוטשילד הנכבד. שימו לב, גוטל אוהבת, היא האימא, אך היא תמיד "אשתו של מאיר אמשל רוטשילד הנכבד".

ביומניה היא מתארת על חיי בניה ונשותיהן כגון: חנה אשתו האנגלייה של נתן תוארה "כמוצר יוקרתי באריזה משובחת". את נתן היא תיארה כ"קוסם וכל מי שנמצא בקרבתו נופל לקסמיו" או, כגאון פיננסי שלא פוסח על שום חלון הזדמנויות והיה אקסמפלר, מושלם של אביו כולל חוש ריח מחודד היטב.

אהבתי את ההשוואה שגוטל ערכה בין נפוליאון בונפרטה למאיר. לדעתה, הם קורצו מאותו חומר שאפתני הממריץ את דמם, ומשלח אותם מקרב לקרב, וכל כיבוש יעד מאיץ אותם לעבר היעד הבא...גוטל העריכה את נפוליאון ולו רק משום שהוא חשב, שכל בני האדם נולדו שווים והינם בעלי זכות לרכוש משל עצמם. שכן לכך חתר רוב הזמן מאיר אמשל רוטשילד.

גוטל לא אהבה את נקודת הזינוק של ג'יימס (יעקב) בצרפת. לדעתה בנה מתבשם לו בטרקליני השמנא והסלתא של הפריזאים העטופים בחליפות, פרוות, ושמלות עם הרבה יין... הנחת מג'יימס נחתה על גוטל רק לאחר שנישא לבטי נכדתה ובת דודתו, שניהלה את ביתה וגם את ג'יימס, ביד חזקה ובזרוע נטויה כיאה לרוטשילדית אמתית.

מאיר נפטר ב19.9.1812 ונזכר כאיש שעשה גדולות אבל התהלך בקטנות (עמוד 353). גוטל הבינה רק אחרי מותו עד כמה מאיר היה לא רק שלה אלא של כולם. מ-4.8.1814 גוטל הקדישה את יומנה למאיר שלה. היא המשיכה בחייה הצנועים וסירבה לצאת מביתה ביודנגאסה. לבניה היא הודיעה: "כאן נולדתי, כאן הכרתי את אבא, וכאן אמות". (עמוד 359)

באחד הקטעים בעמוד 376 מתואר קונפליקט בין "בנק אוף אינגלנד" לשטרות של הרוטשילדים. נתן שניהל את השלוחה האנגלית "עשה לבנק הזה בית ספר"... אהבתי. אני מניחה את זאת כאן, כדי שתקראו בעצמכם, אין ספק שרק ראש יהודי יכול לפעול כך.

לקראת סופו של הספר, גוטל מציינת את הקשר עם משפחת מונטפיורי הידועה ואהבתי את פגישתה והדו-שיח שהתנהל בינה להיינריך היינה. היינריך חשש... עמוד 421: "חושש אני מפני התפרצות הרוח הברברית החבויה בבני העם הגרמני. שריפת ספרים היא אות וסימן לבאות. במקום שבו שורפים ספרים-שם ישרפו גם בני אדם." לצערנו... הוא צדק! הוא כונה על ידי גוטל "מענטש" למרות שיחסה ליהודים המומרים הייתה מחמירה. (היינריך הינה (חיים) היה נצר למשפחה שהמירה את דתה).

שרה אהרוני, כתבה כאן חתיכת היסטוריה, שכל בנקאי צריך לקרוא ולא רק... זהו ספר על מרכבה ואמנה רוטשילדית לאחדות, יושר, חריצות, מופת לחיים של צדק ומוסר, וכל הבלילה הזו יחדיו נתנה להם את הכוח.

יופי של כתיבה ועריכה משובחת להפליא, הכוללת ביאורים בתחתית העמוד באותו עמוד, בדיוק כמו שאני אוהבת. לא יכולתי לחשוב על תמונה יותר טובה לכריכה. שאפו! כל הכבוד!

אני יודעת שכתבתי קצת מעבר למה שאני מורגלת. אני מודה, לא יכולתי להפסיק להקליד ועצרתי את עצמי כאן, ויש עוד כל כך הרבה...

תעשו טובה לעצמכם ורוצו לקרוא את הספר. לא תצטערו! (תודה).

מומלץ אמרתי? כן! אין כאן סימן שאלה רק סימן קריאה! מומלץ ברותחין.

שורה תחתונה: עושר הוא תוצר של יכולתו של האדם לחשוב. (איין ראנד מתוך הספר "מרד הנפילים")

לי יניני

נתונים:
שם הספר: אהבתה של גברת רוטשילד/Mrs. Rothschild's Love
שם הסופר/ת: שרה אהרוני/Sara Aharoni
שפה מקור: עברית
ז'אנר: פרוזה/מקור
מספר עמודים: 428
הוצאה לאור: ידיעות אחרונות*ספרי חמד
שנת הוצאה: 2015




21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני שנה ו-10 חודשים)
פני תודה על תגובתך. אכן פגשתי אותה והיא אישה מקסימה וצנועה. הלוואי ירבו כמותה תקראי את הספר הזה. אל תדלגי עליו. הוא מעולה. הביקורת שלי גם מופיעה בסיפרית כפר סבא הראשית על גבי לוח המודעות. ונדמה לי שאת גם בין מבקרי ומשאילי הספרים מהסיפריה הזו. אני טועה?
פני (לפני שנה ו-10 חודשים)
ליניני,
אני קוראת הלל לביקורת שלך. כל הכבוד על כל שכתבת אודות הספר. עוד לא קראתי אותו אך אשתדל לעשות זאת.
מכירה את שרה אהרוני באופן אישי. בצניעותה אינך יודעת שהולכת להוציא בקרוב משהו בכתב ידה. שנתיים ניהלה את חוג היוצרים בכפר סבא ועד היום האחרון לפני התפטרותה לא שמענו ולא ידענו על הספר הממשמש ובא. וכל זאת היא עשתה בשקט ובצניעות. כל הכבוד לשרה ובעיקר לתוצאות.
לי יניני (לפני שנה ו-11 חודשים)
רויטל תודה. תיהני
רויטל ק. (לפני שנה ו-11 חודשים)
סקירה יפה, ממש עשית לי חשק לקרוא.
לי יניני (לפני שנה ו-11 חודשים)
רץ תודה. כן בהחלט אני אגיע להשקה... איזה כיף שסוף סוף אני אראה אותך... חג שמח לך ולכול הכותבים בסימנייה.
רץ (לפני שנה ו-11 חודשים)
כתיבה יפה לרומן היסטורי העוסק בתקופה מעניינת, באשר לשרה האהרוני, היא משלנו מכפר סבא, היא לימדה כמורה באלון עם טלי רעייתי, ואני ידיד טוב של מאיר בן זוגה, אז נתראה השקה.
לי יניני (לפני שנה ו-11 חודשים)
דינה תודה רבה
לי יניני (לפני שנה ו-11 חודשים)
דינה תודה רבה
dina (לפני שנה ו-11 חודשים)
אני לא חובבת ספרים תקופתיים ,אבל הסקירה שלך פשוט נהדרת! כזו שעושה חשק.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ