ביקורת ספרותית על הנערה שהשארת מאחור מאת ג'וג'ו מויס

---

׳הנערה שהשארת מאחור׳ מאת ג׳וג׳ו מויס, הוא ספר סוחף ומרתק, בו עבר והווה נפגשים ומקבילים בעיצוב הדמויות ומהלכיהן. העבר מוביל אותנו אל אווירת מלחמת העולם הראשונה בעיירה צרפתית, החיה תחת העול הקשה של הכיבוש הגרמני, והוא כתוב כקטעי יומן ומכתבים מרגשים ומטלטלים מן השנים 1916-1917.
לעומת זאת, הסיפור משנת 2006 כתוב כרומן רומנטי סאכריני זול, הדמויות העיקריות לא משכנעות, ומזכירות סרט הוליוודי ישן.

אינני יכולה שלא להשוות את ׳האשה שהשארת מאחור׳ ל׳האישה בזהב׳, של אן-מארי אוקונור, שהרי שני הספרים עוסקים במאבק המשפטי להחזרת דיוקן אישה לבעליה החוקיים, מתארים את דמותה וחייה של האישה שמאחורי התמונה, יחסיה עם הצייר, ועוסקים בהיסטוריה הנוראה של מלחמות העולם. בשני הספרים דמותה ואישיותה של האישה שבתמונה, מרתקת את האישה הנלחמת על החזקה בתמונה, ואם לא ניכנס לדקויות, בזה תם הדמיון.

מסתבר שהמאבק המשפטי של גיבורות הספרים שונה לחלוטין. בעוד מריה לטמן היהודיה, תובעת את המוזיאון הלאומי האוסטרי להחזיר לה את ׳האישה בזהב׳, שנגזלה על ידי הנאצים, ליב הלסטון, הנתבעת על ידי משפחה צרפתית להחזיר לה את תמונת ׳האישה שהשארת מאחור׳, נאבקת להשאיר את התמונה ברשותה.
׳האישה בזהב׳, מבוסס מציאות, ולאחרונה ראיתי את התמונה ב׳נויה גאלרי׳ בניו יורק. בספר תחקיר היסטורי מקיף ומעניין, ונראה יותר דוקומנטרי מאשר עלילתי. לעומת זאת הרומן של ג׳וג׳ו מויס, הוא פיקשין אפשרי, שהיה יכול להיות מצויין, אילו סיפור ההווה שלו היה עובר עריכה מחודשת.
׳האישה בזהב׳ הופיע גם כסרט עטור פרסים, אך הביא רק היבטים מסויימים מן הספר העשיר. אי לכך, אם ׳האישה שהשארת מאחור׳ יופיע כסרט, אין ספק שאיכותו תעלה על הספר.

בהזדמנות זאת, אני מוצאת לנכון להזכיר את הספר ׳נערה עם עגיל פנינה׳ מאת טרייסי שבלייה, שנכתב בעקבות התמונה המפורסמת של הצייר ההולנדי יאן ורמיר, המוצגת במוזיאון מאוריציוס בהאג. יצא גם כסרט, המומלץ מאוד לאוהבי הג'אנר של ספרים וסרטים בעקבות יצירות אומנות.

» ביקורות נוספות של נורית זילברמן
» ביקורות נוספות על הנערה שהשארת מאחור