קצת מעייף לחזור על זה, אבל הנה עוד ספר שחבל שלא קראתי בילדות.
באמת שאין לי מושג איך הצלחתי לפספס כל כך הרבה ספרים טובים, מדי פעם אני שואלת את עצמי האם באמת הייתי כזו תולעת ספרים כמו שאני זוכרת את עצמי, או שאולי המצאתי את זה. אם ביליתי כל כך הרבה שעות בקריאה, איך הצלחתי לפספס כל כך הרבה ספרים טובים? לא ברור.
סדרת פרידיין היא סדרת פנטזיה קלאסית, שבמרכזה טרן - גיבור שהולך ומתפתח לאורך חמשת ספרי הסדרה.

שני דברים מצאו חן בעיני בסדרה הזו במיוחד:
א. בארבעת הספרים הראשונים טרן כמעט ולא נלחם. הוא מצליח, איכשהו, ליפול, להתעלף, להיות מובס בכל פעם שהוא נקלע לסיטואציה קרבית. זה לא מונע ממנו להפגין תכונות הראויות לגיבור. האומץ, הגבורה, הנאמנות, אינן חייבות להיות מוכחות בקרב דווקא וטרן מפגין אותן היטב בהזדמנויות שונות.
ב. דמותה של הנסיכה אילונוויי, שובבה, אמיצה, עם פה גדול. לחלוטין לא הגיבורה הנשית הקלאסית שיושבת בארמון ומחכה שיצילו אותה. או שיושבת, באופן כללי. לרוב היא מקפצת, דוהרת, ומתעקשת לצאת לקרב עם כל החבר'ה.
אי אפשר שלא להיזכר בכובד הראש החגיגי של נרניה, שם נקבע כי לא ראוי שנשים ישתתפו בקרב. לוסי מקבלת מתנה שנועדה לרפא אנשים וסוזן מקבלת קשת לצורכי הגנה עצמית בלבד, וקרן להזעיק עזרה, כמה נשי.
ובכלל, אם כבר הזכרתי כובד ראש חגיגי, צריך לציין שהסדרה הזו אינה לוקה בו. על אף החומרים האפיים מהם היא בנויה, גיבור, מסע, גילוי עצמי, קרב, רוע אולטימטיבי, יש בה גם קלילות, הומור וחינניות לרוב.

יופי של קלאסיקה לילדים.

קצת מעייף לחזור על זה, אבל הנה עוד ספר שחבל שלא קראתי בילדות.
באמת שאין לי מושג איך הצלחתי לפספס כל כך הרבה ספרים טובים, מדי פעם אני שואלת את עצמי האם באמת הייתי כזו תולעת ספרים כמו שאני זוכרת את עצמי, או שאולי המצאתי את זה. אם ביליתי כל כך הרבה שעות בקריאה, איך הצלחתי לפספס כל כך הרבה ספרים טובים? לא ברור.
סדרת פרידיין היא סדרת פנטזיה קלאסית, שבמרכזה טרן - גיבור שהולך ומתפתח לאורך חמשת ספרי הסדרה.

שני דברים מצאו חן בעיני בסדרה הזו במיוחד:
א. בארבעת הספרים הראשונים טרן כמעט ולא נלחם. הוא מצליח, איכשהו, ליפול, להתעלף, להיות מובס בכל פעם שהוא נקלע לסיטואציה קרבית. זה לא מונע ממנו להפגין תכונות הראויות לגיבור. האומץ, הגבורה, הנאמנות, אינן חייבות להיות מוכחות בקרב דווקא וטרן מפגין אותן היטב בהזדמנויות שונות.
ב. דמותה של הנסיכה אילונוויי, שובבה, אמיצה, עם פה גדול. לחלוטין לא הגיבורה הנשית הקלאסית שיושבת בארמון ומחכה שיצילו אותה. או שיושבת, באופן כללי. לרוב היא מקפצת, דוהרת, ומתעקשת לצאת לקרב עם כל החבר'ה.
אי אפשר שלא להיזכר בכובד הראש החגיגי של נרניה, שם נקבע כי לא ראוי שנשים ישתתפו בקרב. לוסי מקבלת מתנה שנועדה לרפא אנשים וסוזן מקבלת קשת לצורכי הגנה עצמית בלבד, וקרן להזעיק עזרה, כמה נשי.
ובכלל, אם כבר הזכרתי כובד ראש חגיגי, צריך לציין שהסדרה הזו אינה לוקה בו. על אף החומרים האפיים מהם היא בנויה, גיבור, מסע, גילוי עצמי, קרב, רוע אולטימטיבי, יש בה גם קלילות, הומור וחינניות לרוב.

יופי של קלאסיקה לילדים.