ראשית שני גילויים נאותים:
1. את יקיר שגב (מחבר הספר אני זוכר בהערכה רבה מימי הג'בלאות ולילות ההרים המשותפים בלבנון. אחריהם – נפגשו דרכינו עוד מספר פעמים, בהיותו איש חינוך מוערך ומוביל מכינת 'עין פרת' (הדברים שיכתבו בהמשך, נכתבו בכנות ללא קשר לאותה היכרות והערכה).
2. מאז היותי תלמיד ולתמיד – נתון אחד צרם וצורם לי (מאוד!) במערך ההוראה במערכת החינוך הממלכתית. יוצאים משם בוגרים משכילים יותר או פחות. מגמות כאלה או אחרות. בעלי תעודת בגרות כזו או אחרת – אולם, כולם יוצאים בורים בכל הקשור ביהדות (בורים ממערכת החינוך, אינני מתייחס למה שבוגרים מקבלים מבית). בתכנית הלימוד מאז ועד היום לא מקדישים לא זמן ולא מחשבה ללימוד יהדות. גם לא הלכה (אינני מתכוון דווקא לקיום מצוות, כי אם לדבר העמוק והיסודי הרבה יותר, לידע אפילו כערך - הרי מי מבוגרי המערכת יודע לפתוח דף גמרא ולקראו ולנתחו? וזו רק דוגמא, וכן, בורים גם בהלכה).
והנה הגיע יקיר שגב וביחד עם הרב בני לאו, זה למד זה לימד ויחדיו כתבו את המדריך או למעשה ה"שולחן ערוך" לחילונים.
שגב (תוצר של החינוך הממלכתי) מספר מה הוביל אותו ללמוד ולכתוב: "לפני מספר שנים הוזמנתי להרצות לפני צעירים יהודים באנגליה. לאחר ההרצאה הצטרפתי לארוחת ערב. כאשר הגענו ל'ברכת המזון' היה ברור כי מרבית הנוכחים לא יודעים כיצד יש להגות את המילים. גם לי לא היה מושג כיצד לומר את הברכה ולא הכרתי את הניגון. נאלצתי להסתיר את בורותי באמצעות מלמול לא מחייב".
היטב הוא יודע שהטיפול בבורות – לימוד. ומאין תבוא ישועה, כי המערכת לערך הזה אטומה..
עשה מעשה - למד וכתב - הספר ידידותי מאוד, נעים לקריאה וטוב! מטפל במבחר מצבים שכל יהודי נתקל בהם וגם בכאלה שהיהודי החילוני לא נתקל לעתים בכל חייו, ואני חושב אם ידע ולא ירגיש זר (לדוגמה בראש השנה או ביום הכיפורים בבית הכנסת – ילך אם ירצה, ירגיש חלק, ואולי אף ירגיש יותר מלא) – רוצה לומר, החשיבות – לטובת ידע רקע, מנהגים, מצוות, קריאה (ואפילו הדרכת הגייה – לדוגמה הגיית קריאת ה'קדיש'.
"כל אחד ממקומו" – ספר-מדריך כל כך נכון במקום הנכון. הערכה למחברים על התוצר הכל כך מתבקש "שולחן ערוך" לחילונים. אצלי הוא נקרא והונח במקום של כבוד על המדף – נכון להישלף בכל מצב.
ויותר מזה, מצאתי בו מתנה מדוייקת להעניק לחבריי בהזדמנויות השונות. טוב שיהיה אצל כל אחד מתוצרי אותה המערכת על המדף ורצוי גם בראש, ההרגשה תהיה מלאה יותר, שייכת. שלמה.

















