ביקורת ספרותית על בלי לומר שלום מאת לינווד ברקלי
ספר מעולה

---

אתם מכירים את הספרים האלה, שקולעים בדיוק לטעם שלכם ואתם בטוחים שתקראו אותם, ולכן איכשהו תמיד נדחקים לתחתית רשימת הקריאה? הספר "בלי לומר שלום" מאת לינווד ברקלי נח לו בשלווה על המדף העליון בביתי במשך חודשים על גבי חודשים, בדיוק מהסיבה הזו. האירוניה האמיתית נוצרה לאור העובדה שכאשר סוף סוף התחלתי, סיימתי לקרוא אותו במהירות האור – ונהנתי מכל עמוד ועמוד.

בוקר אחד, סינתיה בת הארבע-עשרה מתעוררת לגלות שכל משפחתה נעלמה. בלילה הקודם היא רבה עם הוריה ולראשה מתגנבת המחשבה שאולי הם רצו להעניש אותה – עונש אכזרי מאין כמוהו. המשטרה חוקרת את ההיעלמות המסתורית אך לא מוצאת דבר.
הטראומה אופפת את חייה של סינתיה כמו שמיכה של עלטה, גם כאשר היא עצמה הופכת לאם ומקימה משפחה. העלילה מקבלת תפנית חדה שמניעה את כל הסיפור: לאחר שידור של תוכנית טלוויזיה שעסקה באסון שפקד את משפחתה, בהשתתפות סינתיה, דברים מוזרים ובלתי מוסברים מתחילים להתרחש.כובע הפדורה הישן של אביה מופיע בביתה, אך אין סימני פריצה. שיחת טלפון מאיימת לסינתיה, אך ללא תיעוד שיחה. מייל מסתורי שנשלח אל סינתיה מכתובת מייל מזוייפת... טרי, בעלה, שהסיפור מסופר מנקודת המבט שלו, בגוף ראשון, לא יכול שלא לתהות האם סינתיה היא באמת הקורבן או שמא...?

הסיפור מסופר היטב, בשפה זורמת וקולחת, נגישה וקלילה. הסופר מפזר סימני שאלה רבים שמגבירים את התהייה והסקרנות לאורך העלילה, וכמובן דואג להשיב עליהם ולסגור את כל קצוות העלילה בצורה מתוחכמת, רוויית טוויסטים ותפניות – כיאה לספר מתח מוצלח.
קריאה מותחת וסוחפת שבהחלט השאירה לי טעם של עוד ורצון לקרוא עוד ועוד מהסופר.

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על בלי לומר שלום