ביקורת ספרותית על האלמנה מאת פיונה ברטון
ספר טוב

---

נראה לי שבין ספרי המתח יש תת-קטגוריה של ספרי-מתח-שאנשים-שלא-אוהבים-ספרי-מתח-יאהבו ותת הקטגוריה הזו די משגשגת בימים אלה. ספרים המוגדרים "ספר מתח פסיכולוגי" המנסים להאיר פינות חשוכות בנפש האדם ולא להסתפק בתאורי רציחות נוטפות דם, מרדפי מכוניות מסחררים וקרבות של רובים ותת מקלעים ברחובות, תאורים שמרחיקים מספרים אלה קוראים בעלי נפש רגישה, שמתוודים ש"אני לא מתחבר/ת לספרי מתח". דווקא קוראים אלה יקראו בהתלהבות את הספרים מהקטגוריה הזו.

הספר - מעבר לסיפור הפשע והפושעים - עוסק למעשה בזוגיות. הוא מפרק את הזוג הנשוי לגורמים, בוחן את יחסי הכוחות ביניהם, שהתעצבו על ידי שנים של חיים משותפים, והטמעת התפקידים בתוך האישיות. הוא בוחן את הטריטוריות של כל אחד מהם ואת השטח המשותף שהוא, נניח, המוניטין. הסיפור מסופר דרך זויות ראייה אחדות. רק האשה (שהיא כבר אלמנה כשמסופר הסיפור) מספרת את סיפורה בגוף ראשון. הסיפור מזווית הראייה של שאר הדמויות מסופר בגוף שלישי. זו החלטה יוצאת דופן של הסופרת, שנראית לי נכונה מאד. דמותה של "האלמנה" היא הדמות המסקרנת מכולן, בעלת אינטרסים מורכבים ומעורפלים, משורטטת בקווים ברורים ומאפשרת הצצה לחיים הלכודים על ידי בחירות שנעשו בשלב מוקדם בחיים, והמצוקה שבחירות כאלה גורמות בהמשך.

הספר כתוב מצויין, הסיפור מתוכנן היטב, זורם ולפעמים מפתיע. דמויותיה של ברטון הן "עמך". כולם אנשים פשוטים שהחיים אינם מאירים להם פנים. אף אחת מהדמויות - הבלש, העיתונאית, הבעל ואם הקורבן אינה נבונה במיוחד. כולן נופלות לפחים שנראים לקורא ברורים מאליהם: זה שבוי בקונספט שלו, ומנסה לארגן את המציאות שתתמוך במסקנתו, זו ממשכנת את האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלה כדי להשיג השגים מיידיים, זה מאפשר לפנטזיה שלו לשלוט בו.

על הכריכה הקדמית יש "משפט מחץ" של סטיבן קינג, הקורא לכל מי שאהב את "הבחורה על הרכבת" או "נעלמת" לקנות מהר את הספר הזה. לטעמי ההשוואה עושה עוול לספר הטוב הזה. אולי כדאי שקינג ישקול להתמקד במה שהוא יודע לעשות - כתיבת ספרים - וישאיר את השיווק לאלה שיודעים איך עושים את זה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על האלמנה