הביקורת נכתבה ביום חמישי, 1 בספטמבר, 2016
ע"י יסמין
ע"י יסמין
סיפור עצוב ומדכא נורא מתחילתו ועד סופו הידוע מראש.
הספר מגולל את תולדות חייה האמיתיים של ציירת יהודיה בשם שרלוטה.
חייה הקצרים היו מלאים בטרגדיות מרגע היוולדה (התאבדויות רבות מצד משפחתה של האם, הסתרה, בדידות, ניכור וצער) ועד למותה בתאי הגזים.
התקשיתי לקרוא גם את הספר כי הוא מודפס בצורה גרפית מעצבנת: השורות בו קצרות, בנות כמה מילים, כפי שנכתב שיר.
מידי פעם, באמצע הפרק, הסופר כותב פתאום בגוף ראשון על ביקוריו במקומות שבהם שרלוטה גרה. הרגשתי שזה קוטע את הקריאה הרציפה של הספר, שגם כך הוא קשה ומעצבן לקריאה. ה"התפרצויות" האלו מלאכותיות וחסרות טעם.
לא ניתן אפילו לדרג לדעתי את הספר.
לא הייתי ממליצה לקרוא אותו. הוא פשוט שזור בעצב נוראי לכל אורכו.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ
(לפני 9 שנים)
סגנון הכתיבה הדומה לשירה אבל הוא לא שירה, היא הדרך שבה בחר דויד פואנקינוס לבטא את חייה הקצרים והאינטנסיביים של
שרלוטה, התחברות לסגנון היא עניין של טעם. כמי שרץ הסגנון הזה מזכיר לי ריצה מבוהלת בה נשימות קצרות, הנקטעות לעתים ברגעים של חרדה ומתח, הגוף והנפש מנהלים מאבק, כמו בתחרות ריצה - לנצח או לעבור מרחק בזמן שיא, במקרה של שרלוטה להספיק להשאיר את מורשת חייה, ולהתגבר על פחדיה.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת