ביקורת ספרותית על חיי בלעדיי מאת רינה ברוש
ספר בסדר

---

אני אתחיל דווקא מהעטיפה של הספר. העטיפה ושם הספר הם אלה שסיקרנו אותי לרצות לקרוא את הספר, ורק אחרי זה הגיע הפרק הראשון שניתן בחינם ושיכנע אותי לקרוא את כולו. כשהתחלתי בקריאת הספר לפני מספר ימים גיליתי שהכריכה שלו השתנתה (לא זו שמופיעה פה אלא אחת אחרת) והיא פחות מושכת ומוצלחת. שמחה ששמתי עליו עין לפני השינוי הלא חיוני הזה.

הרעיון מאחורי עלילת הספר מרתק ואני מניחה שנוגע לכולנו, מה קורה אחרי המוות? מה יקרה אם נמות אבל נישאר בעולם החיים מרחפים מעל ומודעים להכל אבל אף אחד לא מודע לנוכחות שלנו? אלו שאלות שעברו לי בראש לא מעט וייצרו גם לא מעט התקפי חרדה מאז גיל 6.

רינה ברוש מתארת את סיפורה של הילה, אישה בשנות ה-40 עם חיים יציבים ונהדרים, עם בעל אוהב ושני ילדים מקסימים, עם משפחה וחברות. כל היציבות והמושלמות האלה מתאורים בד בבד עם סיפור מותה של הילה והשבועות שלאחר הלוויה, בה היא עצמה נוכחת, כמשהו לא ברור, אבל לא בגופה אלא ברוחה. הדברים שהיא מגלה על עצמה וסביבתה, ההחלטות שהיא מקבלת, החששות, העבר וההווה שמתמזגים.

תחילתו ואמצעו של הספר היו סוחפים ונהדרים, הקפיצות בין העבר להווה נעשו במדיוק והצליחו ליצור תמונה מופלאה של חיים שרוב הקוראים יוכלו להזדהות איתם. הסוף קצת חרק לי, מיהר לי, היה חסר בו את הכתיבה והיכולת של ההתחלה. יכול להיות בגלל שזו נובלה קצרה והיה אפשר להפוך אותו לרומן נהדר מעבר למאה ומשהו הדפים שלו. יכול להיות שכבר התרגלתי לסיפורים ארוכים ומסועפים. מה שבטוח, זה שונה.

בסופו של דבר זהו ספר טוב, הקריאה בו קלילה וסוחפת וקל להזדהות עם היום יום של הדמויות ולעצור מידי כמה פרקים ולתהות "מה אני הייתי עושה במצבה של הילה?".

» ביקורות נוספות של Reut.Zaro
» ביקורות נוספות על חיי בלעדיי