ביקורת ספרותית על חיי בלעדיי מאת רינה ברוש
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 23 ביוני, 2016
ע"י מירה רוזנפלד


גילוי נאות , את הספר קיבלתי במתנה מהסופרת.


"זה בלתי נסבל. לא מובן. אני צמודה לנועם, מלווה אותו מלווה את גופתי לקבר. "אני כאן", אני צורחת, "אל תסכים, בבקשה ! נועם, אני רק בת ארבעים וארבע. אל תיתן להם לקבור אותי".
והוא לא מגיב, לא שומע. הוא צועד באיטיות אחר אלונקה על גלגלים בה אני שוכבת."

כך מתחיל הספר חיי בלעדיי.

העיסוק במוות מאז ומתמיד הטריד אנשים, ואני חייבת לציין שגם אותי. זהו לא דבר שגרתי לדון בו כך פתאום ובוודאי לא לפרטי פרטים כפי שהוא מתואר בספרה של רינה ברוש.

הילה, אישה כבת 44, חייה חיים נורמטיביים, שגרתיים ורגועים, עובדת במשרד עורכי דין ומנהלת משפחה למופת, עד שברגע אחד פתאומי חייה נגדעו.
כעת כצופה מן הצד (או מלמעלה) היא מלווה את בני משפחתה, חבריה ומכריה בחייהם החדשים בלעדיה.

הספר מדלג בין העבר להווה בצורה מאוד טבעית ומשלימה לקורא את הפרטים החסרים לו על מנת להבין את שהתרחש והוביל את הילה לחייה אלו.
הילה מגלה, לצערה, כי האנשים הקרובים ביותר לה בגדו בה, שיקרו לה, ולמעשה רק נדמה היה לה כי חייה היו כה שלווים וטובים.

בשאלות קשות היא חוקרת את חייה, בוחנת האם היא באמת חיה, מה גרם לעובדה שהפכה את עצמה לאישה מרצה את כל מי שסביבה, חייה את חייה למען כולם למעט למען עצמה. עבדה, השקיעה, חינכה ילדים, והכל תוך וויתור על מי שהיא ומה שהיא, האם אלו החיים שהייתה רוצה לעצמה, היום, בדיעבד ?

תחילת הספר הייתה לי מאוד קשה. נראה שאף אחד (כמעט) לא מעז לחשוב על המוות בצורה כזו ולתאר אותו בפרוטרוט, החל מרגע הקבורה, הנתיחה שלאחר המוות, ההרגשה אחרי, התחושות הפיזיות, הנפשיות, התשוקות, האם הופכים למלאך ? לענן ? לנשמה ? כל אלו מתוארים בספר בצורה מאוד מוחשית. מהרגע שהילה "הובאה לקבורה", היא מרחפת, צפה מעל כולם וצופה עליהם ועל חייה שחלפו ביעף.

לאחר שהתרגלתי לעובדה שאני קוראת ספר לא שגרתי, אחר, שונה וכן, גם מעניין, התנתקתי מהמחשבה הקשה על המוות ונכנסתי לעובי הקורה.

הספר הפך סוחף ומרתק, ומעלה סוגיות חשובות ביותר במוחו של הקורא לגבי החיים שכולנו חיים, מיצוי החיים, הגשמת החלומות ועוד.

הסוף מפתיע ומרתק לא פחות.

לא לבעלי לב חלש

ממליצה בחום.
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



0 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ