ביקורת ספרותית על מכתבים מסקאי מאת ג'סיקה ברוקמול
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 26 באוגוסט, 2016
ע"י yaelhar


למה שסופר יבחר לכתוב רומן מכתבים? הרי יותר קל, בדרך כלל, פשוט לספר את הסיפור, בלי להזדקק לעוד מכתב המשלים עוד נקודה. מכתבים מסבכים הרבה פעמים את הסיפור. כשאתה מתאר, נניח, פגישה בין שני גיבורים, אתה יכול לתאר מה היה שם, איך התפתח המפגש, איך התנהגו הדמויות ומה הרגישו בזמן הפגישה ואחריה. כשאתה מנסה לכתוב את זה במכתב, זה יוצא קצת מוזר. כי מי יכתוב למי שפגש מה בדיוק היה במפגש ביניהם? הרי הוא היה שם, ולא זקוק לפירוט.
נראה לי שרומן מכתבים, מעבר להיותו גימיק, עוזר לאמינות הסיפור. המכתבים הנכתבים בהווה מרגישים אמינים. קוראי הספר מרגישים שהם חלק מהסיפור, נגיד החברה הטובה ששותפה לעלילה.

גבר ואשה מתחילים להתכתב התכתבות תמימה. תוך כדי ההתכתבות הופכת לפחות תמימה. זה לא סיפור חריג, קראנו לא מעט כאלה. השניים ממשיכים להתכתב ומנהלים מערכת אהבה בין שתי יבשות, כשהאחד פנוי והשניה נשואה, ברקע מלחמה מתפתחת. הוא חי בארצות הברית, שאינה ממהרת להיכנס למלחמה, היא חיה על אי קטנטן מול חופי סקוטלנד, בו היא אינה מרגישה את המלחמה.

הסיפור רומנטי להפליא ועם כל חיבתי לאגדות התקשיתי להרגיש שמה שקראתי יכול להיות אמת. הרגשתי שהסופרת עיצבה את סיפור האהבה הזה כמו שאנשים רומנטיים אוהבים לקרוא: אהבת נפש הגוברת על כל המכשולים ומסירות אין קץ בין בני הזוג. אבל ההיגיון הארור שלי תוהה איך יכול להיות, שאשה החיה בתחילת המאה העשרים באי נידח, שתושביו מתפרנסים בצמצום ממעט חקלאות ודיג, יכולה לנסוע בהחלטת רגע ללונדון ופאריז. תמוהה לא פחות אפשרות שמירת הסוד בתוך קהילה קטנה, כאשר צריך לקבל ולשלוח מכתבים מסניף הדואר המקומי (בו בודאי יושבת הרכלנית המקומית...) לא הגיוני כל כך

חיבבתי למדי את הספר. הוא כתוב נחמד, העלילה חביבה וגורמת לכל קורא לייחל שהלוואי שהיתה יכולה להיות. אבל אם ברומן מכתבים רומנטי וחמוד חשקה נפשכם נסו את "מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות התפוזים" שהוא איכשהו פחות מופרך ובעיקר - כתוב עם המון הומור (החסר באופן מהותי בספר הזה) וקלילות, ועושה את העבודה בלי לזלזל כל כך באינטליגנציה.

33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תודה, חמדת, על ההמלצה.
אקרא אותו כשאתקל בו.
חמדת (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
yaelhar -שכחתי להזכיר ספר נפלא למבוגרים דווקא שמתבסס על אותו רעיון ,קראתי אותו לפני הרבה שנים והוא נשאר בזיכרוני כספר מרגש ונפלא עד היום -"מכתבים מתאילנד בוטן" - טאן סואנג יו, הוצאת עם עובד .להלן תקציר:

"רומאן זה זכה בפרס הבינלאומי של סיאטו לספרות בשנת 1970. זהו אף הרומאן היחיד שפורסם בתרגום מן השפה התאית. טאן סואנג יו כתב ``מכתבים`` אלה לאמו בסין במשך תקופה של יותר מעשרים שנה, מאז בואו לבאנקוק ב1945-. אנו קוראים על נישואיו, התעשרותו, עלייתו למעמד מכובד ואחר כך על סבלו הרב בשל אי יכולתו להבין את משפחתו ואת התמורות שחלו בחברה שבה הוא חי. אנו עוקבים, מרותקים, אחר חייה הסוערים של משפחת סוחרים בקהילה הסינית שבבאנקוק. נפרשת לפנינו החברה התאילנדית המודרנית בבאנקוק ובעיותיה. סגנון כתיבתו של בוטן מבריק, מלא חיוניות ושוטף". ממליצה לחפש אותו ולזכות בחווית קריאה מענגת.
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תודה רבה, חמדת!
רומנים של מכתבים הם שנויים במחלוקת. מצד אחד הם מערבים את הקורא בדרך שסיפור פשוט לא מצליח, מצד שני יש להם מיגבלות. כשיש אחד כזה טוב - נניח "אבא ארך רגליים" המקסים - הוא מהנה ביותר.
חמדת (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אהבתי את דברייך.. מייד הזכרת לי את הספר "אבא-ארך-רגליים " מאת ג'ין ובסטר ,ובעיקר את הספר "דרך צ'רינג קרוס 84"-מאת הלן האנף . אהבתי את הסגנון הכתיבה באמצעות שליחת מכתבים בספרים הללו , לגבי מי שולח מכתבים כיום אז ברור שזה נושא של העבר ולכן ספרים אלה שייכים לאווירה של אתמול.
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
פואנטה, רב תודות!
ציניות היא בהחלט מידה מגונה. אם אי אפשר לאפסן את הספקנות והלגלוג ולהנות מסיפור חביב, איך היא יכולה להחשב למידה ראויה???
פואנטה© (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
בקיצור, נחמד :)
ציניות היא מידה מגונה??
you don't say?
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תודה רבה, סקאוט!
מסכימה לכל מילה שכתבת.
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
דנה - מסכימה איתך שהוא נעים לקריאה.
מי שיכול לדלג מעל נושאים לא הגיוניים וצרימות כגון אלה - אשריו. לצערי אני לא יכולה.
-^^- (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
קראתי את הספר והוא היה חביב. לא משהו מיוחד, מה שכן, מועדון גרינזי לעניות דעתי היה עסק אחר לחלוטין, נהדר, מצחיק ושובה לב.
דנה (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
דווקא אני חושבת שהספר מאוד יפה, נעים לקריאה ומרגש.
אני ממליצה עליו בחום :)
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
צודקת, בת-יה. אני לא מכירה את ההתנהלות בישובים קטנים. אני גרה בעיר.
הניסיון מלמד שככל שהישוב בו גרים קטן יותר והגרויים החיצוניים מעטים יותר - ההתעניינות בחיי השכנים רבה יותר, והרכילות באמת יכולה להפוך את החיים לגהינום.

אם רכילות "רגילה" כך - על אחת כמה וכמה רכילות לגבי מעשים "לא חוקיים" או "לא מוסריים" כמו קשר שמחוץ לנישואים. אני לא חושבת שבעבר התייחסו לבגידות באדישות רבה יותר מהיום. אולי השתנו התגובות, לא הרגשות.

בת-יה (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
טוב, yaelhar, נכון שבגיל הזה לא הייתי נשואה, אבל נראה שאת לא כל כך מכירה את התנהלות העניינים בישובים הקטנים לפני 50 שנה לערך. כל אחד נכנס לחיים של השני, בלי קשר לגיל. וזה יכול היה להפוך את החיים לסיוט. (חברה שלי, למשל, נשלחה, בגיל 14, לחצי שנה לחו"ל לקרובי משפחה, כי מישהו ראה אותה צוחקת עם הבחור הלא נכון. וגם היא שלחה לי מכתבים, אחרי שנאסר עליה ע"י ההורים שלה לעשות זאת, וביקשה שאשמור על זה בסוד. במקרה הזה ההורים שלי ידעו ושתקו.) חוץ מזה, כולם (כולל המבוגרים) ידעו על בגידות של אחרים, בגידות פיסיות, ואף אחד לא ממש עשה מזה עניין. נראה לי שהיום עושים עניין מבגידות הרבה יותר מאשר בתקופה ההיא. אולי מפני שהיום גם ממהרים להתגרש ואז הנישואים נחשבו למשהו שלא מפרקים גם אם יש בעיות.
וגם, וכאן אני קצת חושפת את חיי, עם הילד התכתבתי בעת לימודי בפנימיה תיכונית חקלאית. שם המדריכים הקפידו באדיקות על תכתובת, אבל לא ממש היה איכפת להם מה זוגות עשו בלילה. למה? לא ברור.
איך שלא יהיה, לא קראתי את הספר, כך שרק אחרי שאקרא אותו אוכל להבין אם אכן זה הגיוני או לא הגיוני.
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
חן חן בת-יה!
אני חולקת עליך. כשהיית בת 16 מן הסתם לא היית נשואה, ומה כבר אפשר לרכל על ילדה בת 16? שהיא מתכתבת עם הבן של מוישה מהמכולת? האשה בסיפור נשואה, חיה בתחילת המאה העשרים בקהילה קטנטנה בסקוטלנד ומפתחת קשר אהבה וירטואלי עם אמריקאי, לא פחות. נראה לי שמרכיב הסודיות במקרה הזה הכרחי.
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תודה רבה, חני (דולמוש)!
קיטש - את בטח יודעת - זה מה שאחרים חושבים על האהבה שלי... האוהבים עצמם חושבים שמה שהם מרגישים הוא לא רק אותנטי, הם גם היחידים בעולם שמרגישים את זה...
בת-יה (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
יפה, וכל זאת זה לא כל כך קשה להתכתב במקום קטן בלי רכילות. צריך פשוט לשקר טיפ טיפה ולספר שההתכתבות היא עם איזה בן דוד או משהו כזה. עשיתי את זה במשך שנה וחצי בגיל 16 וקצת. נסיעה זה משהו קצת יותר מסובך, בעיקר לפריז.

ו"מועדון גרנזי ..." בהחלט מומלץ.
חני (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אהבה זה נפלא אבל ספר שלם שמורכב ממכתבים נשמע לא אמין בעליל. לא יודעת למה נשמע לי קיטש למרות שכל אהבה גדולה או קטנה וירטואלית אפלטונית או מציאות יש בה קורטוב של קיטשיות.
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
נראה לי שמדובר פה בשתי סוגיות שונות. יש ז'אנר(ים) שאינו אהוב על קורא ספציפי. נראה לי שאתה לא אוהב ספרים מהסוג הזה, שאין מאחוריהם איזה נושא מונומנטלי, משהו גדול מהחיים. אז מן הסתם לא תאהב את זה ואת זה באותה מידה.

בתוך כל ז'אנר יש ספרים טובים וגרועים. לטעמי גרנזי היה מהטובים.
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
רב תודות, לי יניני!
אין על התגובות שלך!
מחשבות (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
את צודקת, אבל גם את מועדון גרנזי לא סבלתי.
לי יניני (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
יעל סקירה משובחת. מסכימה עם לייב ודוידי שכתבו כאן לפניי. אין על הסקירות שלך !!!!
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
מממ, דוידי - צודק לגמרי.
הספר היה להיט, המון אהבו אותו, אין מה להתווכח עם הצלחה, אהבה רומנטית היא משאת נפש, ציניות היא מידה מגונה. הכל נכון.
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תודה רבה, live!
נכון. נראה שבכל הז'אנר הזה אפשר למצוא דברים לא מציאותיים שיתמכו בדבר הכי חשוב: אהבה זוגית המנצחת הכל. אבל גרנזי (שבת אחותה של הסופרת המנוחה הוציאה לאור) היה משובץ בהרבה הומור ולא התייחס לעצמו ברצינות כזאת.
דוידי (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אבל הספר היה להיט!!! אנשים מאמינים באהבה רומנטית, תפסיקי להיות צינית כמוני... כלמה שצריך זה לאפסן קצת את המח ולהנות
רחלי (live) (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
ביקורת נהדרת. אבל גם בספר מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות התפוזים היו שם סיפורים קצת לא מצאותיים כל האזורים הכפריים הללו שבהם חיים אנשים כל כך ליברליים ופתוחים...אבל אני אהבתי אותו בגלל ההומור כפי שציינת שהיה בו, אבל תקני אותי אם אני טועה, אני זוכרת שפורסם היכן שהוא שהסופרת התחילה לכתוב את הספר אבל מישהו אחר השלים אותו במקומה כי היא נפטרה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ