ביקורת ספרותית על מזרן האבן - תשע מעשיות מאת מרגרט אטווד
ספר בסדר

---

העטיפה הצהובה והעורב שנמלט ממשחקי הכס היו הדבר הראשון שמשך אותי לספר , אני מאלו שמושפעים מהעטיפה.
אחר כך היה השם – מזרן האבן – בראשי ראיתי איזה אתר פרההיסטורי ביער אקזוטי ששימש ענקים וכאילו כדי לתדלק את הדמיון הוספה שורה : תשע מעשיות. הייתי שבוי.
יש משהו במילים האלו – מעשיה או אגדה שמצית אצלי דמיון של יערות עבותים וטרולים ונסיכים , דמיון שהוכתב על ידי שנים של צפיה בדיסני כי מעשיות ואגדות אמיתיות הן אכזריות ומלאות ביצורים מחרידים ותאבי בצע שנקראים בני אדם.
זהו מיתוג מושלם לספר. אינני יודע מה בדיוק הופך סיפור למעשיה או נובלה או סיפור קצר. ההסבר בספר לא ממש הסביר לי. מבחינתי אלו היו סיפורים קצרים.
את הקסם המושך של הספר השלים השם של הסופרת : מרגרט אטווד ששמה הולך לפניה בכתיבה דיסטופיות ופנטזיות ודמויות נשיות. את מרגרט פגשתי פעם אחת במתנקש העיוור. הספר היה מחולק לשני חלקים : חלק פנימי שהיה פנטזיה אפלה ,החלק השני היה מעטפת ריאליסטית. את החלק הפנטסטי אהבתי מאוד את החלק הריאלי מאוד לא. אבל זה היה מספיק כדי להשאיר אותי מסוקרן.

אלו לא פנטזיות. רוב הסיפורים הם ריאליסטיים עם נגיעות. הכתיבה של אטווד טובה ודי עניינית גם הרעיונות בבסיס הסיפורים הם טובים אבל רובם הם "ליד" , רעיונות שנפחו בהם נפח ,סקיצות לרומן גדול יותר שלא התפתחו. למרות שחלק מהם פורסמו במקומות אחרים , ההרגשה היא קצת שאספו כמה סיפורים שישבו במגירה.

חוט השני שעובר בסיפורים הוא הזקנה וההתחשבנות עם חטאי הנעורים. במובן הזה יש משהו מרענן בספר. לא הרבה פוגשים גיבורים בגיל השלישי בזוויות שונות של החיים. הסופרת בשלושת הסיפורים הראשונים והגיבורה בסיפור האחרון מרגישים שנבנו על פי דמותה של אטווד ודרכה את חששותיה מהזקנה ומאבקה במגבלותיה. החלק הפחות מרענן הוא שחטאי העבר הרחוק לא מרפים גם בגיל השלישי ומשולש רומנטי סיפורי מתגלה פשוט שמשולש רומנטי.

שלושת הסיפורים הראשונים קשורים זה בזה. מבחינתי היתה בהם הבטחה גדולה : גם במבט אל ראשה של סופרת גם בהקשרים בין ספרות הפנטזיה להגנות מפני העולם הממשי אבל הטעם בסוף השלישי הוא של אכזבה. הם עדיין מומלצים.

זיניה עם שיניה האדומות – היה סיפור מעצבן אבל הוא הומאז או סיכום לספרה הכלה השודדת אז יתכן ופספסתי את פואנטה.
חתן בהקפאה – היה מלא בנושאים שיכולים למלא כמה סיפורים ונגמר באנחה רפה.
גם לוסוס נאטוריי היה מעצבן.

שני הסיפורים האחרונים מזרן האבן וזמנכם אזל היו מצוינים ורק בשבילם שווה היה לקרוא את הספר ( למרות שגם שם המימוש עובר ליד ). זמנכם אזל – הוא דיסטופיה של זקנים – בית אבות שצרה עליו קבוצה שנקראת 'תורנו' ודורשת שיפנו את מקומם מהעולם.

זה לא ספר רע בכלל. הוא בהחלט מסקרן אבל בשבילי הוא היה רק בסדר. נהדר לחוף הים.

קראתי איפשהו שמישהו הכריז על אוגוסט כחודש נשים מתורגמות – אז יחד עם פרנטה וכריסטי זוהי תרומתי ( והנאתי ) לחודש זה.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על מזרן האבן - תשע מעשיות