ביקורת ספרותית על מזרן האבן - תשע מעשיות מאת מרגרט אטווד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 7 באוגוסט, 2017
ע"י yaelhar


#
לאחרונה אני מתקשה למצוא ספר שמתאים לי לקרוא. בדומה לנדודי שינה כשאתה מתהפך ומתהפך, מחפש פינה קרירה בסדין, חושב אולי תקום לשתות מים, או סתם, אולי תצא לשוטט קצת בחוץ מוותר וחוזר להתהפכויות – זה הסיפור שלי עם הספרים לאחרונה. אני קוראת קצת, מעקמת ת'אף, מחפשת איזה ספר חדש ורענן וקוראת בו קצת ומעקמת ת'אף... את הספר הזה, המורכב ממעשיות המסופרות מזוויות ראייה של דמויות הקשורות בינהן, המשכתי לקרוא בלי שום עיקומי אף.

אטווד מפליאה לכתוב. חלק מספריה אהבתי וחלק לא, אבל תמיד הערכתי את יכולת הכתיבה והתאור שלה, יכולתה להכניס אותי לעלילה ולגרום לי להגיב אליה רגשית. הסיפורים כאן הם כמו שאטווד יודעת – מתובלים בפנטזיה, עם נגיעות של אימה, אבל עוסקים לגמרי בעולם האמיתי. יש בינהם כמה סתמיים (אך מעניינים) ויש מרגשים כמו "זמנכם אזל" ו"מזרן האבן". נראה לי שחלקים מהסיפורים הם ביוגרפיים, מוסווים בסיפור שהוא יותר מרתק מהאמיתי, אבל אומר את מה שאטווד רוצה להגיד: "הסוף מגיע, חברים, אפילו אם זה לא עלה בדעתכם בהתחלה".

חלק מהדמויות בסיפורים השונים קשורות בינהן בקשר סיפורי, חלקן סתם חולקות בינהם את הגישה הכאילו חתרנית של שנות השישים, שנהפכו היום לאגדה. ילדי הפרחים הלבושים במיטב הסמרטוטים, מרד במוסכמות בעיקר המוסכמות המשפחתיות והדתיות, אהבה חופשית שהיה שם קוד למין חופשי לכולם. כל הסיפורים בספר מסופרים על ההווה – משהו כמו חמישים שנה אחרי שקרו, הזמן שחלף מאפשר לגיבורי הסיפור להגיע לסוג של הבנה והשלמה. הנושא החוזר הוא הנקמה. הניסיון "להשלים מעגל" עם העבר על ידי נקמה שתבוצע בהווה. מה שבולט בסיפורים הוא הזיקנה. זקנים, לפי אטווד, אינם בהכרח חכמים יותר, טובים יותר. רעד הידיים, ראייה לקוייה, כוחות שאזלו, יכולת מועטה להתנגד – כל אלה אינם גורמים לזקנים להיות אוהבי אנושות יותר. ובמובן הזה אטווד מסתכלת למציאות בלבן של העיניים ולא ממצמצת.

אהבתי את הספר בעיקר כי הוא אינו בנוי – כמו פנטזיות רגילות שאני מאבדת את הסבלנות לגביהן – על עולם מדומיין עם חוקים מומצאים. אטווד מפרידה היטב בין המציאות לבדייה כמו אומרת לקורא "שים לב למה שאני אומרת, לא לסיפור שעוטף את זה". ומה שהיא אומרת הוא – "אל תזדקנו!".



36 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני חודשיים)
חן חן, רץ!
אכן, עורב מסמל בתרבות שלנו משהו רע שעומד לקרות (וסוף זה רע, חוץ מבספרים...)
יש תקופות שנדרש ספר מיוחד כדי למשוך את הקורא. תל-אביב באוגוסט היא אחת מהן...
רץ (לפני חודשיים)
סיימתי לקרוא את בתו של קניוק, וכעת אני מתקשה להתחבר לספרים, אולי זה הקיץ המעיק, לחצי העבודה? לגבי אטווד קראתי ספר אחד שלה ואהבתי, ההתייחסות שלך לספר אחרון ממש מעננינת, קניוק, כתב ספר אחרון כחשבון נפש, על הכריכה של הספר הזה עורב, לואן גוך ציור עם שדה ובו מהפינה מגיחים עורבים כמבשרי הקץ.
yaelhar (לפני חודשיים)
תודה רבה, עומר!
אולי עדיף משהו יותר משעמם בשעת לילה מאוחרת???
עומר ציוני (לפני חודשיים)
וזה נקרא אצלי - ספרים לשעת לילה מאוחרת... אהבתי את הביקורת
yaelhar (לפני חודשיים)
תודה רבה, דני בר!
אם אתה אוהב סיפורים קצרים, יכול להיות שתהנה. כתיבתה של אטווד חריפה ואירונית, יש לה כישרון תאורי וסיפורי לא מבוטל.
yaelhar (לפני חודשיים)
תודה רבה Pulp_Fiction !
כמו שנאמר כבר, הזהרו במשאלותיכם.
אכן, זקנים הם פשוט זקנים. עד שהם הופכים להיות אנחנו...
Pulp_Fiction (לפני חודשיים)
איזו ביקורת מקסימה. איך הייתי רוצה למצוא את עצמי פתאום לפחות לכמה שעות בוודסטוק או מונטריי(לא שאני מזדהה עם הפילוסופיה של ההיפים, אבל האנרגיות, הטוהר, האווירה התמימות הזאת שלעולם לא יחזרו).וזקנים הם לפעמים פשוט...זקנים.
yaelhar (לפני חודשיים)
רב תודות, חגית
הזיקנה לפי אטווד אינה חביבה ואינה מרירה. הזקנים שהיא מתארת נשארו אותם אנשים שהיו בצעירותם: קנאים, נקמנים. מה שהשתנה הוא היכולות הגופניות.
זקנים - גם לפי אטווד - כמוהם כמי שנשארו בתחנה כשהרכבת עזבה. ובעניין הארכת החיים - אני עם בת-יה: כל עוד לא שיפרו את האיכות, הכמות רק תאריך את הסבל.
בת-יה (לפני חודשיים)
חגית, להאריך את הגיל בלי להאריך את איכות החיים זה טמטום!
הגיע הזמן שכל המדענים הנכבדים, שסביר להניח שהם באמצע החיים, יפסיקו לחשוב על הארכה ויפנו לעזרה.
יותר ויותר אני שומעת שאין מה לעשות עם מפרקים שנשחקים, או עם תופעות אחרות כמו ראיה תקינה או שמיעה וכו'.
דרך אגב, מסתבר שהיפנים מצאו כבר כמה פתרונות, אבל זה דורש ניתוחים, ופה בארץ מסרבים לנתח בגיל מבוגר אם זה לא משהו קריטי.
וגרוע מזה, הם לא ממש אומרים לזקנים שהם לא רוצים לנתח, הם פשוט דוחים את התור בלי סוף. כל פעם בתירוץ אחר.
חגית (לפני חודשיים)
ביקורת מקסימה ונוגעת. נשמע כמו ספר שארצה לקרוא.
זקנה בעיניי היא כמו ילדות, רק בלי התום, אלא עם משקל גדול של ניסיון וידע.
זקנה היא או חביבה או מרירה, יש בה גם צד עצוב.
כל אדם חווה ילדות, אך לא כולנו חווים זקנה.
שמעתי ברדיו שיחה על כך שמדענים יצליחו להאריך את גיל האנשים עד 150 שנים.
מעניין איך זה יהיה...
בת-יה (לפני חודשיים)
למשפחה תומכת או לחברים טובים או לסביבה נעימה תמיד יש חשיבות.
הבנתי שבספר הזה אין לנושא הזה חשיבות, אבל בחיים, כמו שאני מכירה אותם, החשיבות של התמיכה הסביבתית רבה מאוד.
דני בר (לפני חודשיים)
מסקרן! כיוון שהספר לא בנוי, כעדותך, על "עולם מדומיין עם חוקים מומצאים", ייתכן ואוהב אותו.
והרישא שלך- נחמד!
yaelhar (לפני חודשיים)
תודה רבה, אירית.
לשמחתי השינה אינה נודדת בדרך כלל עד כדי אפשרות לקרוא סיפור קצר ולהירדם. תודה על ההמלצה.
yaelhar (לפני חודשיים)
תודה רבה, בת-יה
דוריאן גריי הזדקן, רק מראהו נשאר כנער. את אובדן התמימות הוא חווה במלואו.

בספר הזה - וגם במציאות, כמדומני - אין חשיבות להיות הזקן טוב או רע. וגם למשפחה - אוהבת או שונאת - אין יותר מדי חשיבות.
אירית (לפני חודשיים)
מעשיות קצרות, סיפורים קצרים מתאימים לימות הקיץ החמים ולאותם לילות שהשינה
נודדת, כך שבין יקיצה ליקיצה אפשר לגמוע סיפור ולהירדם . ועל כן ממליצה לך
את הסיפורים הקצרים של יהודית הנדל שלנו, כל ספר שלה הוא בינגו !
יום נפלא.
yaelhar (לפני חודשיים)
תודה רבה, קורא כמעט הכל!
אז אנחנו שניים עם התחלת הספירה (-:
אירית (לפני חודשיים)
בת-יה (לפני חודשיים)
טוב, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לקנות את תמונתו של דוריאן גריי -:) ובכל אופן
מי שהיה טוב נשאר טוב ולהיפך, ומכאן שזקן טוב תמיד יהיה מוקף בני משפחה וחברים יותר מאשר מי שהיה רע. וכשאתה מוקף באנשים שאוהבים אותך תמיד קל יותר.
קורא כמעט הכול (לפני חודשיים)
גמאניאהבתי





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ