ביקורת ספרותית על לבד בברלין מאת הנס פאלאדה
ספר מעולה

---

"אבל לא במוות אנו רוצים לסיים את הספר הזה, הוא מוקדש לחיים, החיים שאין להכניעם, שגוברים על השפלה ודמעות, על אומללות ומות." כך כתב המשורר שנייה לפני שסיים את סיפרו המדהים לבד בברלין, כשקראתי את השורות האלו לא הסכמתי איתו כן חשבתי שהספר מדבר על מוות, על מוות גיבורים על כך שהרע ניצח ולא היה לטוב אלא את האפשרות להיכנע לו. אבל אחר כך אחרי מחשבה קצת יותר לעומק על אוטו ואנה קוונגל (או בעצם אוטו ואליזה המפל) הבנתי שהספר מדבר על חיים, על חיים אמיתיים.

אוטו ואנה זוג נשואי בשנים המבוגרות של חייהם במעמד בינוני ביותר החליטו לארגן הפיכה, לא כדי שמישהו יזכור אותם או שמישהו יעריך את המאבק שלהם הם עשו הכול למען הצדק למען ההגינות ואני בטוחה שהם ידעו שביום מן הימים הם יתפסו ושביום מין הימים כל זה ייגמר ושהם זוג נשואי בשנים המבוגרות של חייהם יעלו על המוקד
אבל הם היו עושים זאת בכל מקרה ואני בטוחה שהין עושים את שוב.

זה לא עוד ספר שואה, לא עוד ספר על המלחמה האיומה זה פשוט ספר על הצדק.
הספר הזה אכן יצירת מופת מהסוג שעוד לא נתקלתי בו בכל הספרים שקראתי כבר.

» ביקורות נוספות של efratlo24
» ביקורות נוספות על לבד בברלין