ביקורת זו עלולה להכיל ספוילרים, יזהר הקורא.
לואיס גיבור הספר הוא סוג של כבשה שחורה, שונה ומוזר, הפרחח המקסים, שאימא שלכם אמרה שלא תעזו להביא הביתה, הבחור שאבא שלכם אסר עליכן לצאת אתו , כי לא יצא ממנו כלום, כי הוא רק צרות.
זה שבועט במוסכמות, עושה מה שהוא רוצה בלי לחשוב על מחר, מראה אצבע משולשת לממסד, ושולח את הכללים לעזאזל.
רק בספרים לואיס הוא גיבור, רק כאן מעלים אותו על נס. כי את מי זה מעניין לקרוא על אנשים שקמים בבוקר , מצחצחים שיניים, הולכים לעבודה, אוספים את הילד מהחוג, משלמים משכנתא, ונרדמים מול הטלוויזיה.
לכל אחד יש את ה לואיס שלו , בן הדוד, השכן, החבר. זה שלא הסתדר, שעושה בלגן, שמסתבך שוב ושוב. זה שכשמדברים עליו בארוחה המשפחתית, אימא מצקצקת בלשונה, אבא מהנהן בהסכמה, ושניהם כל כלך מרוצים מעצמם עכשיו , על זה שאתם לא כאלה, וטופחים לעצמם על השכם. הם הצליחו אתכם ועכשיו יש להם נחת.
אתם יושבים שם מול השולחן, מסכימים עם ההורים, כן הוא באמת לא בסדר. הגיע הזמן שיתבגר, שיסתדר כמו כולם.
ביום ראשון, כשאתם בדרך לעבודה, תקועים בפקק, באוטו מליסינג או בזה שאכל לכם את החסכונות, ליד השולחן במשרד, או באמצע ישיבה משעממת אתם שוב חושבים על לואיס שלכם.
אתם יושבים שם, חנוטים בחליפה , או בג'ינס עם התווית הנכונה, שומעים את הבוס והקולגות מסביב, חנוקים התוך המשרה שלכם מ 9 עד 5 או עד 7 או עד 10 (או עד מתי שלא יהיה), חנוקים עם המשכנתא, 2.4 ילדים, דירה במקום טוב, הלוואות, מכונית בתשלומים, הוצאות התחייבויות, בוס מעצבן, חותנת מרגיזה, שכן נודניק,
ואז אתם מתפוצצים מקנאה.
או אז אתם מקנאים בלואיס שלכם, שעושה מה שהוא רוצה, שלא דופק חשבון לאף אחד חוץ מ לעצמו (וגם זה לא בטוח), שאצלו זה לעזאזל עם התוצאות.
אז קחו לכם קצת אוזו, מזגו לכוס מעוצבת היטב, על קובית קרח (כי חם כאן ודביק). קחו את הפוקצ'ה שקניתם במאפיה הנכונה, קלו אותה בתנור ( שעדיין לא סיימתם לשלם עליו), הוסיפו לה אנשובי וזיתים מהקופסא.
התרווחו מול המזגן וקראו על מעלליו של לואיס
כי יותר רחוק מזה לא תעזו ללכת .
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
