ביקורת ספרותית על שיער צבוע אדום מאת קוסטס מורסלאס
ספר לא משהו

---

אפשר לראות בספר תקופה היסטורית ביוון: שילטון הקולונלים שלאחר מלחמת העולם השניה, המחתרת הקומוניסטית והמאואיסטית. שחיתות שילטונית של הטבות למקורבים ולאלו ש"מקושרים" עם השילטון.
הספר גם יכול להיות סיפורה של שכבת הביניים הנמוכה שביון, של אותה תקופה. מין אוירה של אנרכיה וחטוף ככל יכולתך.
התקופה היא גם שבירת נורמות שעיקרם נורמות של חיי מין וערכים של חברות, משפחה ואחרים.
אפשר לראות זאת כסיפור של לואיס, אדם חסר עכבות ומחוייבות לחברה או לאנשים שמסביבו, ציני המנצל חולשות של חברים, מימסד ונשים.
ואולי מתווספת לזה דמות המספר, שמרני בהשקפותיו, עצור בנפשו ובהעזתו, או,איך אומר לואיס " גם אם יביאו לך מגש מלא כו..ת אתא תלחם עם אימא לך".
היחסים בין המספר ללואיס מורכבים: לואיס חופשי, מנצל את המספר ו"גוזל " ממנו כל בחורה שהוא שם עליה עין. המספר נאמן ובוחן את לואיס בסולם הערכים שלו. גם "חריגותיו" של לואיס מתקבלות בהבנה.
לכאורה ספר עם חומרים טובים.
הבעיה העיקרית של הספר היא החזרתיות והמיחזור של הארועים פעם אחר פעם. איך אומר הפרסי : " טעמת גרעין אחד , טעמת הכל" .
בפרק השלישי כבר הבנתי את העיקרון. לא הבנתי למה עלי להמשיך לקרוא אותו דבר אבל קצת אחרת.
עד שמגיעים לסוף המוסרי שלו.
מדוע לקרוא את הספר , אפילו חלקית ( עד שנמאס)?
כי הסופר מצליח בכישרון להעביר את התזזיות של לואיס הכאוטיות של התקופה ביוון, והדקדנס שהוא תוצאה של לחץ השלטון.
יש בזה עוד כמה מסקנות:
א. איני בטוח כי הדקדנס הזה מתפתח רק בימים קשים כפי שמתוארים בספר. ראו סיפור הזמר המפורסם ואביו.
קיראו עיתונים של היום המפארים כל חזה של דוגמנית או ידוען / ידוענית.
ב.קריאה בעיתונות של התקופה האחרונה , מראה כי כשמדברים של שחיתות ביוון או ספרד הם במישטרים דמוקרטיים.
ואיני בטוח כי גם ב" דמוקרטיה כמו שלנו אין תופעות כאלו. השאלה באיזו מידה.
ב.אנשים שאין להם אלוהים קיימים גם היום ( לא אציין שמות), הם רק משתמשים בטכניקות אחרות החל מ" איני עוסק בזה" וכלה מריחה של הסביבה באמירות או מעשים "הרואיים"/ " הלכתיים"/ או סתם " מעשי חסד " מזוייפים.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על שיער צבוע אדום