ביקורת ספרותית על גנבת הספרים מאת מרקוס זוסאק
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 22 בפברואר, 2018
ע"י adir


זה ספר מעצבן. הוא מעצבן כי הוא כתוב טוב, גורם לקורא להזדהות עם הדמויות, ולרחם עליהן כשהפצצות נופלות (או קיי מזכיר בהערת אגב שבאותו זמן יש כאלה שסובלים הרבה יותר, אבל מתמקד ב" מסכנים" שסובלים מהפצצות בנות הברית).
הספר הזה גורם , או אולי מנסה לגרום, לנו לשכוח דברים חשובים:
הגרמנים הם אלה שפתחו במלחמה הזאת. הם אלה שהחליטו שהם רוצים לכבוש, ובמלחמה יש סיכון שיפציצו גם את העם שלך והערים שלך. זה מה שצריך לקחת בחשבון כשפותחים במלחמה. מי שזורע רוח לא יכול להתבכיין כשהוא קוצר סופה.
בנוסף, חשוב לציין ולזכור, שעל כל הוברמן שהסתיר יהודי , או נתן לחם, היו אלפים, ועשרות אלפים ומאות אלפים, ששיתפו פעולה, הלשינו, ביצעו בפועל, או סתם סובבו את המבט לכיוון השני(אחרת ממדי ההרג היו קטנים יותר). כל אלה (וצאצאיהם) לא יכולים עכשיו להסתתר מאחורי גבם של אותם הוברמנים בודדים, עליהם מסופר כאן, אבל יש לזכור שהם היו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
בספר הנאצים מוצגים כמין כוח חיצוני, מה שהוא שנכנס לעיירה מבחוץ , לא שייך למרקם שלה ולא חלק ממנה. מן פולש זה שבא משים מקום ומובס ונעלם בסוף המלחמה. זה פשוט לא נכון. הנאצים היו כל אותם גרמנים רגילים, שדאגו לילדים שלהם, פחדו מהפצצות, שמחו שהחנות היהודית נהרסה והבעלים גורש, הלשינו על השכן, נהנו מפירות הביזה, אכלו ארוחות ערב, קראו ספרים, ועשו את כל אותם דברים רגילים. הם היו רוב רובם של הגרמנים, אחרת מכונת ההשמדה לא הייתה פועלת ביעילות כזאת, והם לא יכולים להסתתר עכשיו מאחורי גבו של הוברמן בודד בין מאות אלפים, שפעל אחרת.
זה חשוב במיוחד עכשיו, אחרי עשרות שנים, כשאלה שיכולים לספר חוויות בגוף ראשון, מכל הצדדים הולכים ומתים.
עכשיו כשמה שנשאר אלו סיפורים, עדויות, צילומים וסרטים ישנים בשחור לבן, עכשיו מתעצב הנרטיב בראשם של הדורות הבאים. אלו שכבר לא יוכלו לשמוע סיפור מיד ראשונה, מאדם שיגיד זה קרה לי.
כמו שאנחנו רואים כל מיני גורמים רוצים להשפיע על הסיפור, לעוות ולסלף אותו, להקטין את חלקם במעשה. אנחנו רואים את זה ב"חוק הפולני" שעבר לא מזמן, כניסיון בוטה, ואנחנו רואים את זה בספרים כמו זה כניסיון מעודן.
לכן אנחנו חייבים להזכיר ולספר. אסור לתת לעובדות כמו שהן להישכח. רוב הגרמנים היו נאצים בין עם במעשה ובין עם במחדל.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
adir (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
רץ אין פה בכלל שאלה של לגיטימיות או לא הספר כתוב טוב, וקיבל ממני דירוג בהתאם. למרות זאת (ואולי אפילו בגלל זה ) אסור להתעלם מהעובדה שיש פה ניסיון לעוות הנרטיב, ואת האופן שבו הוא נתפס. אם זה היה סיפור על עם אחר, שלא הייתי בקיאה בהיסטוריה שלו, לא הייתי יודעת על זה בכלל, וזה שורש הבעיה. רוב האנשים בעולם לא ממש לומדים על השואה כמו אצלנו.
רץ (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
ואם הספר כותב על מי שלא היו נאצים, האם זה שולל את הלגיטימיות של הספר?
adir (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
תודה לכולם לא ידעתי שיש סרט לי, וזה מתחבר לדוגמה של שונרא, סרט עוד יותר מוחשי מספר , לחלק מהאנשים, וזה מגביר את עיוות הסיפור.
לי יניני (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
אגב גם הסרט טוב אבל פחות מהספר
אפרתי (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
כל מילה נכונה.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
אמת ויציב. וכתוב יפה ומהלב.
ובעניין האמפתיה ל"מסכנים" והיפוך היוצרות יש גם דוגמה אקטואלית. יש סרט חדש (בהשתתפות שחקנים ישראלים) שמציג את החוטפים של מטוס אייר פראנס ב-1976 כגיבורים. זו החטיפה לאנטבה שמוכרת לנו כמבצע יונתן.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת נוקבת. [במובן הטוב]





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ