ביקורת ספרותית על אנשים קטנים, גיבורים גדולים מאת ג'יל סימנט
ספר טוב

---

אני נוהגת לבעוט באנשים שאומרים על ספרים מתוחכמים ש"העלילה היא לא מה שחשוב". בדרך כלל זה נאמר על ספרים מחוסרי עלילה, ולי לא ברור איך אפשר. שהרי מה יש עוד, חוץ מהעלילה? אווירה? רקע? תיאורים? איפיוני דמויות? כל אלה הם הקישוטים. העיקר הוא העלילה, והיא זו שמניעה את האווירה, את איפיוני הדמויות ואת המסר הכללי.

ובכן, זה לא שאין בספר הזה עלילה, אלא שהיא קטנה. אין שום דרך להתרשם אחרת, זה אפילו מופיע בשם הספר. לא תמצאו כאן מהפכות עולמיות, התבגרות מרגשת, בעיות משפחתיות נוקבות תהומות רגש. מי שמחפש את אלה ראוי שיחפש לו ספר אחר. כאן יש את אלכס ורות כהן, שני ניו-יורקרים מזדקנים, שמבינים שכבר אין מנוס ממכירת ביתם המצוי בקומה חמישית בבניין נטול-מעלית. לכן הם מציעים אותו למכירה, ומתחילים בחיפושים אחרי דירה דומה, בגודל דומה, ובמקום נגיש יותר. לאלכס יש בעיות שמיעה, רות מאז ומתמיד נזקקת למשקפי ראייה עבים, ולשניהם בעיות נוספות שהגיל מביא איתו. אין להם ילדים, אבל יש להם את דורותי, כלבת תחש המקשישה גם היא. וכך במקביל לניסיונות למכור את הבית הם מגלים בעיה בריאותית אקוטית אצל דורותי ומאשפזים אותה בבית חולים וטרינרי. במקביל העיר שלהם נכנסת לכאוס בחסות אירוע טרור, אבל אירוע הטרור נכנס לעלילה אך ורק בדרך שבה הוא משפיע על חיים קטנים של אנשים קטנים - כמה קשה להגיע לבית החולים, האם יבואו קונים פוטנציאלים לבית, האם לא כדאי בכלל לעבור לפלורידה.

זה ספר קטן. מאוד. כתוב במינוריות, לא קוראים בו הרבה דברים, הור מתנהל באיטיות. אבל דווקא בגלל זה הוא מרגש ונעים לקריאה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על אנשים קטנים, גיבורים גדולים