טוני מקלין הוא מפקח - בלש בעל דרגה בכירה - במשטרת סקוטלנד. יש טרגדייה בעברו - אפשר בכלל להיות בלש ראוי לשמו בלי איזו סיבה למלנכוליה ולשתייה? אבל טוני הוא "ילד טוב ירושלים" - לא שותה, לא משתמש בסמים (פרט לעבודה) חיובי מאד לעמיתיו ולכפיפיו, אדיב לאזרחים במצוקה, בולע את הרוק ועושה מה שהממונה עליו, שהוא אידיוט, דורש ממנו לעשות. ובנוסף הוא מגיע ממשפחה מבוססת, למד באוניברסיטה נחשבת [ועונה, בצניעות, לשואל אותו איך הוא ידע איזה פרט טריוויה "יתרונות החינוך המשובח"...]
כבר אמר מי שאמר שלכתוב סיפור מתח זה לא פשוט. צריך לדעת איך לטוות את הסיפור, איך להסתיר את הפיתרון מעיני הקוראים שלא יבינו אותו לפני הזמן, ואיך לגרום להם כשיתברר להם הפיתרון, לסטור לעצמם על המצח ולומר "איך לא הבנתי את זה קודם? כל הפרטים היו לפני..." אז אוסוואלד שייך לרוב סופרי המתח שלא יודעים: הסיפור שלו עומד על כרעי תרנגולת, וקורס ברעש כאשר הקורא מנסה לנער את אבק הפרטים הלא קשורים לסיפור. הוא עשוי מיותר מדי פרטים ורמזים, יותר מדי דמויות לא חשובות, סיפור עלילה כה מופרך שגורם לקוראת הזו לגחך לה, ולא בגלל ההומור בספר (שחסר באופן סופני).
מפקח מקלין מנסה לפענח היום רצח מזוויע שאירע לפני 60 שנה, ונתקל ברציחות מוזרות, וגם פשעים אחרים המתרחשים בהווה וקשורים, איך לא, לרצח ההוא מלפני יובל. הפיתרון מערב ממבו ג'מבו, [כי באמת קשה למצוא פיתרון מבוסס על רציונליות לדייסה שרקח אוסוואלד] ומי שאינו מאמין במגיה שחורה ומלאכי גהינום? שימצא לו ספר אחר לקרוא באוגוסט.


















