האמת היא שאני לא ממש אוהב או מעריך ספרות מתח . יותר נכון - אני לא ממש אוהב או מעריך סדרות בלשים, כי את הספרים של דן דימונס , קן פולט סטיבן קינג ושות' אני דווקא די אוהב.

לא יודע למה אבל הספרים האלה תמיד נראו לי ספרי טיסה זולים וקלילים . הם תמיד כתובים שיטחי ופשטני, העלילה כמעט תמיד ממוחזרת ואפשר לנחש את סוף הסיפור 200 עמודים לפני הסוף...

תבינו , אני בכלל חשבתי ש - לי צ'יילד הוא שמה של סופרת

טוני מקלין הוא מפקח - בלש בעל דרגה בכירה - במשטרת סקוטלנד. יש טרגדייה בעברו - אפשר בכלל להיות בלש ראוי לשמו בלי איזו סיבה למלנכוליה ולשתייה? אבל טוני הוא "ילד טוב ירושלים" - לא שותה, לא משתמש בסמים (פרט לעבודה) חיובי מאד לעמיתיו ולכפיפיו, אדיב לאזרחים במצוקה, בולע את הרוק ועושה מה שהממונה עליו, שהוא אידיוט, דורש ממנו לעשות. ובנוסף הוא מגיע ממשפחה מבוססת, למד באוניברסיטה נחשבת [ועונה, בצניעות, לשוא

אדינבורו 1979 ערפל עוטף את הרחובות חושך המפגש בפינת רחוב סיור אימה באדינבורו התחתית (אדינבורו העיר הראשונה בה התחיל הקונספט של סיורים במרתפים ורחובות תת קרקעיים) לאדינבורו יש הרבה סיפורי אימה ורק המקום הלילה הערפל והחושך ומיומנות המדריך יוכלו להכניסכם לאווירה.
נהניתי לקרוא את הספר ולשוב למקום -אני מניח שבפעם הבאה שתבקרו בעיר כבר תוכלו לסייר במקומות המוזכרים בספר
שכתוב בצורה טובה גם האינטריגות

בקריאה בספרים בריטיים יש תמיד את הבעייה הקבועה הזאת. מדובר בחברה מרובדת, ובה ההבדלים בין המעמדות משמעותיים ביותר. עכשיו זה קצת בעייתי, כי הכותבים בבריטית כותבים בראש ובראשונה לקהל בריטי, ולכן ההבדלים האלה שקופים עבורם בדיוק כפי שהם שקופים לקהל היעד המידי, ולכן הם לא טורחים להסביר את ההבדלים, וגם לא את המשמעויות הנובעות מהם. התוצאה, לקורא הבלתי-בריטי היא קצת כמו קריאה בספר מד"בי, כלומר תחושת זרות ה

#
לא אלאה אתכם בסיפור על הספר הגרוע הזה. אדינבורו, גשם, קור, שלג, קור, ערפל, קור ושכשוך בבוץ ובמים קפואים. מפקח משטרה, מקלין שמו, שהוא בחור טוב ונאה, המסור מאד לעבודתו במשטרה, אבל כפוף לטמבל טיפש ורע-לב. הוא מנסה לפתור תעלומה של רצח מזוויע של נשים שנראה דומה להטריד לפעילותו של רוצח, שנלכד לפני 12 שנה, ומת ונקבר כעת. יש לו עניין אישי ברוצח הזה, עניין שגורם לו להתלהם, להתמוטט, לזעום ולצעוק על הממו