ביקורת ספרותית על צל האזדרכת מאת יוסיפיה פורת
ספר טוב

---

הספר מתחיל בצורה איטית וניסיתי כמה עשרות דפים לתהות על קנקנו ומה יש מעבר לסיפור המאוד פשוט שמוצג לקורא.
רק בסיפור ההתאהבות של הדמות המספרת, ליאורה, ואבשי, גם אני התאהבתי בסיפור ובספר.

זה סיפור על משפחה שצומחת כמשפחה וכיחידים בה מאז שנות החמישים (ואפילו עוד קודם היכרות הורי המשפחה) ועד המאה ה-21, כל אחד מבני המשפחה עם הסיפור שלו כאשר תמיד יש יותר ממה שנראה לעין, גם לבני המשפחה הקרובים. הסיפור של ליאורה על עצמה גרם לי להתאהב בה, ברצון שלה לא ללכת עם העדר, לבחור את הבחירות האישיות שלה גם במחיר של אי הבנה מהסביבה ואפילו נידוי משפחתי.

הדמויות כתובות נהדר ככל שמעמיקים בספר, הן אינן מושלמות אלא מלאות פגמים קטנים עליהם אנחנו מגלים ככל שהפרקים עוברים, והדמויות טועות ומתנצלות או טועות ונשארות עקשניות, הן עוברות קשיים של היום יום, שכל קורא יוכל להזדהות איתן, וזה מה שעושה את הקסם בספר הזה.
כצ'ופר, הספר מתרחש בנופי חיפה, עיר שלמדתי בשנתיים האחרונות להכיר על אף סלידתי הקלה ממנה בתחילה, ויכולתי במהלך השבוע בו קראתי בספר לדמיין את הדמויות ברחבי העיר, את השיחות, את הלבטים.

יש משהו מדהים בכתיבה של יוסיפיה פורת בכל מה שנוגע לתיאורי הסביבה והרגשות של הדמויות שלה ולוקח כמה פרקים להבין את המורכבות שהיא מציירת לקורא דווקא בפשטות שהיא מתארת.

זהו ספר נהדר ומרגש על משפחה אחת שרק רוצה לחיות את חייה כשכל אחד מבני המשפחה מושך למה שהוא רואה כחיים נכונים.
מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של Reut.Zaro
» ביקורות נוספות על צל האזדרכת