תחילה: וידוי.
עשיתי טעות איומה.
דפדפתי בספר הזה לפני הקריאה ו.. בטעות דפדפתי לעמוד האחרון, וקפצה לי מול העיניים השורה האחרונה.
זהו. הלך הספר...
כלומר- עוד לפני שהתחלתי בקריאה כבר ידעתי מי הרוצח המסתורי.
למרות זאת, היה מהנה מאוד לקרוא את הספר. העברית עתיקה במקצת, מה שרק מוסיף להנאה ממנו.
למי שאהב את הספר אמליץ גם על "לוויתן" של בוריס אקונין. עיקרון דומה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
