הפרק האחרון הוא הטוב ביותר מכל הפרקים האחרונים של כל הספרים שקראתי

אני קורא עת הביטוי מכמיר לב כנוגע ללב. זהו. אני מתפלא איך אפשר לקרוא אחרת.

נדמה לי שאת צודקת.

טוב, אז ככה:
לשורש -כמר- יש כמה פירושים.
הפירוש המקראי הוא חימום, שלהוב - במובן הפיסי (עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ), ובמובן המטפורי - רגש חם.

אני שמעתי על היפוך המשמעות באיזה תוכנית רדיו ומי שסיפר על זה היה דן לחמן.
עכשיו מצאתי את ההתייחסות שלו לביטוי הזה בסקירה על הספר "ללא מילים" אבל לא נראה לי שבספר עצמו יש הסבר על זה:
"אם אכתוב למשל כבר כאן שהספר הוא "מכמיר לב" נעמוד בפני בעיה. בימים שלמדתי מכמיר לב הייתה צורה להגיד בדרך אחרת מחמם את הלב, נעים, טוב.היום מכמיר לב היא מונח המציין מכווץ או מכאיב ללב. אך במקור הוא מונח שציין מרחיב ומחמם לב. לצערי אני משתמש במכמיר הלב המכווץ והמכאיב. ולא ידעתי שהייתה לו משמעות הפוכה."

מכמיר - נוגע ללב, מרומם, מעלה תחושות הזדהות רגשית ועצב מתוק.

מעניין. נשמע נכון, אבל השימוש בזה הוא בד"כ באמת לכיוון השלילי.

אם הייתי צריך להמר, הייתי אומר ש"מכמיר" בא מאותו שורש של מכמורת, ולפיכך "מכמיר" זה "צד" או "כובש", ואין בו חיוביות או שליליות מובהקת. אבל ייתכן בהחלט שאני טועה

טרם קראתי את הספר, לצערי.
מעניין שהשתמשת בביטוי "מכמיר את הלב" בדרך שהרבה פחות מקובלת היום (אם אני מבינה את כוונתך נכון) - כמשהו שמחמם את הלב, נעים, טוב.
בקיצור, חיובי (להבדיל מהשימוש המקובל - מכאיב, מצער).

שלא לדבר על אוזפה הבלתי נשכח.

קראתי על מאות ילדים בהמוני ספרים;
יפים, מחוננים ובהירי עיניים אך אוזפה לעולם נשאר בתודעתי.
התמימות שבו, ההבנה ללא צורך בגננת או הוראות מלעלה.
והמחשבה שכלבת רועים יפהפייה כמעט למעשה גידלה אותו!

אני רוצה לקרוא את הספר הזה שוב