ביקורת ספרותית על ועד הים הגדול מאת אסתי קון
ספר טוב

---

"את תראי שיהיו לנו חיים יפים ביחד " שייע גלר אומר לנושה שלו כשהוא רק מכיר אותה על חוף ימה של תל אביב , ומבטיח שייקח אותה לעוף לאן שתרצה . "אם פיטר פן היה יכול אז למה לא אנחנו" הוא טוען וכעבור זמן קצר נושא אותה לאישה . נושה היא אם הילדים שלא יהיו לו , בעלת עור חם ומריח מקיץ, עיניים בהירות שקוראות לו "ילד טוב שלי" ,ושתמיד מוכנה לקראתו כאילו שהוא עומד לברוח לה כך היא הייתה בטוחה . הסופרת אסתי קון משכנת את זוג פליטי השואה האלו ליד הים . המקום הכי בטוח בעולם עבור שייע , "המפלט והמחסה הנאמן שלי" כפי שהוא מכנה את הבחירה הזו, שנמצא שלוש דקות הליכה מהבית שבו הם גרים ברחוב סמבטיון. חמש עשרה שנה כמעט מתנהלים החיים שלהם על מי מנוחות כשמתחתם מתחבא הסוד הכמוס של נושה כמעין סוג של הסכמה בשתיקה וכל עולמם מסתכם בין שש דירות ותשעה דיירים, בין שקשוק הגשם במרזב בחורף, צווחת חתול מיוחם באביב, וקשקוש צלחות על המרפסת בקיץ כשברקע אריס סאן , אליקי וריטה השכנה ששרה איתם ביוונית . התקופה היא שנות החמישים והפסיפס האנושי הרב גוני שייצרה למענם הסופרת הוא זה שמעבה בעצם את העלילה או למען הדיוק -מייצר אותה .וזה כוחו של הספר . הוא מציב לפנינו מראות נשכחים ,מדגדג לנו בנחיריים ריחות שכבר לא בנמצא , וחושף אותנו לשרשרת של דמויות וצלילים שכבר מזמן לא מרכיבים את התפריט האורבני שלנו ובטח לא את החיים של כאן ועכשיו .

הכתיבה קולחת, הקריאה זורמת, והתוצאה מחזירה אותנו לאהבות נשכחות . התלבטתי , והחלטתי על דרוג של ארבעה כוכבים .
מומלץ , ליד אבטיח קר , ועוד יותר על כיסה בחוף הים תחת שמשייה .

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על ועד הים הגדול