המון זמן שלא כתבתי ביקורת, והאמת שגם את הספר הזה סיימתי לפני כמה חודשים.
אבל אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי פה הרגשתי צורך לכתוב כמה מילים על הספר הפשוט מעולה הזה.
מעטים ספרי המתח שאהבתי, מלבד אהבתי הגדולה מאוד לספרים יש לי אהבה גדולה נוספת והיא לסדרות, מתח בעיקר. כך שאחרי מספר סדרות מתח המוח שלי כבר החל להבין את כל ענייני התחבולות, וספרי מתח הפכו צפויים למדי בעיני, אז לרוב העדפתי לא לגשת אליהם.
ואומנם אני נוטה להפריז בתגובות שלי, אך גם לאחר כמה חודשים אני יכולה לומר בפה מלא שהספר הזה הוא גאוני.
העלילה מתפרשת על כמעט 700 עמודים, אבל כולם מעניינים. סיפורים מקצוות שונים מתחברים בהרמוניה והמתח רק הולך וגובר.
תעשו לעצמכם טובה ותפנקו אתכם בספר הזה, אתם באמת תיהנו.

זה קורה תמיד, ספר אחד פורץ גבולות והופך לרב מכר, ואחריו- מגיעים עוד ועוד ספרים שלא מחפשים יותר מידי מקוריות.
זה קרה בדמדומים, שהביא את הערפדים ואנשי הזאב ולאחריו הגיעו כל כך הרבה ספרים על אותו רעיון, משחקי הרעב, מפוצלים ועוד ספרים טובים אחרים, שהמשותף לכולם הוא כמות החיקויים שבאו אחריהם, וטובים וטובים פחות באשר יהיו הם עדיין חיקויים.

אז שבוע שעבר קראתי את ׳המועמדת׳, שמזכיר בנקודות כל כך הרבה ספרים..
אז הרבה מקוריות-אין,
עלילה מבריקה -לא בדיוק,
גיבורה אימפולסיבית -בהחלט יש.

אבל למרות כל החפירות שלי על כמה הספר הזה מעצבן, אני חייבת להודות שיש בו משהו ממכר וחמוד.
בסופ"ש האחרון די נהניתי לקרוא בו, היו בו דברים שנגעו בי ודאגו להשאיר אותי במתח.

אז ספר חובה זה לא, אבל אם בא לך כמה שעות של שקט, אהבת נעורים מתוסבכת ורצון להיות נסיכה, זה בהחלט הספר בשבילך.

יש ספרים שפשוט גורמים לי להרגיש בת מזל על שקיבלתי מאימי את האהבה לקריאה,זה אחד מהם.
בכלל לא התכוונתי לקרוא עוד ספרים של גיום מוסו אחרי שקראתי את ׳מחר׳, אבל איכשהו הספר הזה הגיע לחדרי.
התחלתי לקרוא אותו בשישי שעבר, אבל במוחי חלפו אותן מחשבות שעולות בי כשאני קוראת ספרי מתח בזמן האחרון-עוד ספר שמתיימר להיות מותחן פסיכולוגי, כשלמעשה הוא סתם ספר שנמרח במשך 300 עמודים.
אז קראתי כמה פרקים, הנחתי את הספר מתחת לכרית והלכתי לישון.
במהלך השבוע הספר הגיע לארון והיום הוא שב לידיי, והאמת? הוא נשאר בהן עד שסיימתי אותו.
סוף סוף ספר מתח משובח,מבלבל וממכר.
כשהייתי בטוחה שאני יודעת משהו פתאום התברר שזה ההפך הגמור.
והסוף? גם אני, בעלת הדמיון המפותח מידי, לא הייתי מצליחה לנחש שזה מה שיקרה.
אבל מה שבאמת הפך את הספר הזה לספר מצויין הוא הרגש שקיים בו.
הנגיעות האלו של עצבות ואמת הן שהפכו אותו להרבה יותר, ואין צורך לציין שבסוף הספר הדמעות זרמו מעצמן..

פשוט שווה קריאה.

בנראה שכולם חווים מידי פעם מחסום קריאה. מהזמנים האלו שכל הספרים שאת קוראת לא כל כך מעניינים ואת כבר לא בטוחה אם הבעיה היא בספר או בך.
הספר האחרון שריגש אותי היה ׳הנערה שהשארת מאחור׳ ,אחריו, כולם כבר היו מעוסים, נמתחים או פשוט רק נחמדים.
בסוף הבנתי שהתרופה לכל מחסום קריאה שמתחיל מספר טוב אחד היא לקרוא ספר טוב אחר.
אז לאחר ששמעתי ביקורות טובות רבות על מלכה אדומה התחלתי לקרוא אותו.
ואני חייבת להגיד שהוא לא אכזב בכלל, פשוט לא יכולתי להניח את הספר מהידיים.
כן, אולי הוא לא יצירת מופת מושלמת והיו דברים שחזיתי מראש. אבל הוא מרגש, מעניין ובעיקר מסקרן.
כבר מחכה לקרוא את הספר הבא בסדרה ומקווה שהוא יצליח להתעלות על הספר הזה.
נהניתי.

*וכמובן שהביקורת היא לגברים ונשים כאחד.(:

אל הספר הזה באתי עם ציפייה גדולה, ועכשיו, כשסיימתי אותו אני לא בטוחה שהיא התממשה.
כי זה סך הכל ספר נחמד, כתוב יפה עם קונספט מיוחד שיכול היה להתפתח באופן יותר מעניין מאשר איך שהוא מוצג בספר.
וגם הדברים שהפתיעו אותי היו מעטים.
ולמרות זאת עד עכשיו לא הצלחתי לשים את האצבע על מה בדיוק הפריע לי כל כך בספר, אולי זו האווירה שהספר מקרין או שאלו הן הציפיות שלא התממשו או עצם העובדה שכשקראתי אותו הרגשתי שדווקא הסיפור של קייט היה יכול להיות ספר מעניין.
אם בא לכם להעביר את הזמן עם ספר נחמד וקליל אז זה הספר המתאים.
אבל בשביל מתח או מותחן פסיכולוגי כפי שהספר מוצג, אני לא בטוחה שהוא מספיק...

׳הנערה שהשארת מאחור׳ הוא לא מסוג הספרים שאני קוראת בדרך כלל, אבל לאחר שקראתי את ללכת בדרכך,ג'וג'ו מויס ריתקה אותי.
משהו בספר הזה נכנס אל לבי, הסיפור של סופי מיד סחף אותי איתו,אולי בגלל אהבתי הגדולה לספרים בעלי סגנון כתיבה מלכותי כזה או סתם בגלל שאני אוהבת סיפורי אהבה מרגשים...
בכיתי עליה-מודעת לכך שאני לגמריי דרמטית, צחקתי איתה ואפילו צעקתי בראשי אליה שתפסיק לנהוג בכזו תמימות, הייתי שקועה.
גם החלק של ליב-אהבתה לבעלה שנפטר, ניסיונותיה להתחיל מחדש והרצון העיקש לשמור ציור ישן-לא הרס את הספר ופגם מערכו,למרות היותו מספר על בחורה החיה לאחר כמאה שנים.
העולמות הרבים שבהם עסק הספר הפכו אותו לחכם ומרתק.
אז מי שתוהה אם להתחיל לקרוא כבר לא צריך.
ממכר ונוגע ללב.

בהתחלה לא התלהבתי מהספר הזה.
הביקורות היו טובות והתקציר נראה נחמד אבל לא נראה שזה יהיה ספר שאוהב באמת.
ועכשיו,כשסיימתי אותו אני מודה, מודה שבהחלט טעיתי. אומנם ההתחלה לא כל כך סוחפת, אבל שאר הספר גרם לי להתאהב בו.
עדיין לא קראתי את הספר ׳המשחק של אנדר׳, אבל הספר ׳הצל של אנדר׳ מראה על הרף הגבוה מאוד של הסופר, משום שספר זה מספר את סיפורו של בין-נער שגדל ברחובות ושרד לבדו, עד שנלקח לבית הספר ללחימה כדי לעזור בהצלת המין האנושי-ואילו 'המשחק של אנדר' מסופר על אותו ציר זמן רק דרך דמותו של אנדר, רעיון גאוני וביצוע מצויין.

ומה שעוד יותר מרתק הוא בחירת השם של הספר שמייצג באופן מושלם את מהות הסיפור כולו- בין הוא בעצם צילו של אנדר, למרות שבין חכם כל כך, חכם אפילו יותר מאנדר, ולמרות שהספר מתמקד בבין ולא באנדר, בין מוצג תמיד כמספר 2 גם בעיניי הכלל ובגם בעיניו שלו, אומנם הוא מספר 2 מבין כל הילדים החכמים ביותר- אבל הוא עדיין מספר 2.

והיופי האמיתי של הספר הוא שבמהלכו ניתן לראות את התבגרותו של בין, מהילד הקטן ברחובות בעל התבונה הגדולה וללא השם-לילד בעל התעוזה והכבוד שהצליח לרכוש, ובסוף הסיפור שמצא את משפחתו.

מצפה מאוד ש׳המשחק של אנדר׳ וספר ההמשך שלו יהיו מוצלחים כמו הספר הזה.
נהנהתי כל כך לקרוא, מומלץ מאוד.

לפני כמה חודשים, כשבחנויות הספרים היה מבצע של 3 ב100, התכוונתי לקנות את הספר הזה.
הביקורות עליו היו ממש ממש טובות ומפרגנות והייתי בטוחה שהנה יש לי עוד סדרת ספרים מוצלחת לקרוא. בסוף ברגע האחרון ׳המעגל׳ צד את עיניי ולקחתי אותו במקום.
אז הכנסתי את הספר הזה לרשימת הספרים שצריך לקרוא שאני מטפחת כבר זמן רב, וכשהייתי בספריה לפני כמה שבועות וקלטתי את הספר הזה התלהבתי ולקחתי.
אבל כל כך התאכזבתי.
הביקורות עליו מעולות,וזו באמת הסיבה שהחלטתי לקרוא את הספר הזה בכלל, אז אולי בגלל הצפייה הגדולה הנפילה הייתה גדולה יותר? אולי, אבל עדיין.
לא הרגשתי שום דבר, לא מתח,לא הזדהות או התחברות.
ויולה לא התבלטה שם כמו שלדעתי היה צריך שתתבלט,וטוד הוא פשוט עוד ילד אבוד ללא כל יחוד.
ויתרתי כבר לקראת סוף הספר והפסקתי לקרוא.
אז אולי הספר הזה מתאים יותר לילדים בני 12-13 או לאנשים שאוהבים ספרי ילדים.
ואולי, הוא פשוט לא מתאים לי.

התלבטתי אם לרשום ביקורת על הספר הזה. לא בגלל שלא אהבתי את הספר, בדיוק להפך, התלבטתי כי לא ידעתי איך להתחיל ומה לרשום.
סדרת הספרים של שבע ממלכות נכנסה לי ללב, פשוט התאהבתי בה. אולי אלו הדמיות הנשיות החזקות או הנימוסים המוגזמים והכתיבה המלכותית או פשוט שזה הכל ביחד.
הספר ביטרבלו ישב אצלי בארון חודשיים עד שפתחתי אותו. קראתי את מחוננת ואש, והיה ברור לי שאקרא גם את ביטרבלו, אבל פחדתי שהוא יהרוס לי את הספרים הראשונים.
מסתבר שטעיתי, קריסטין קאשור כל כך מוכשרת, הספר מושלם.
ביטרבלו מייצגת אישה צעירה שעומדת על העקרונות שלה,גם אם לפעמים הם נראים תמימים. מישהי שסוחבת עול כבד של ממלכה שסבוכה בתוך עצמה, אבל זה לא מונע ממנה לחפש את האמת.
אני בטוחה שהקשר שלה עם פו וקטסה ריתק את כל מי שקרא את הספרים.
ולהכניס את אש לספר היה רעיון מוצלח מאוד, למרות שבריגן חסר לי!!
ועכשיו, אני ממש מבואסת שאין עוד.
וממש מקווה לספר המשך.
אז למי שמתלבט אם לקרוא, אל תתלבטו,
רוצו לקרוא.