הספר הזה לא אמין בכלל, ולא אכפת לי.
הוא צפוי עד אימה, ולא אכפת לי.
הוא נולד להיות רב מכר. ובמפתיע, לא אכפת לי.
הוא דורך על כל בלוטות הרגש - עם מגפיים - אבל אני טיפוס א-סנטימנטלי, אז לא אכפת לי.
הוא מתאר פיגור באופן לא מדויק ולא הגיוני, ולא אכפת לי.
הוא מלא שמות צרפתיים מעצבנים (קורנטן. על משקל קורנפלקס? אולי קורנפלקס רוטן?). אבל לא אכפת לי.
הסוף שלו קיטשי ומעצבן ודביק, ולא אכפת לי.
קלבר הוא

אווקי בואו נתחיל בזה שאני מאוד שמחה שלקחתי את הספר הזה, הוא הצליח להוציא אותי ממחסום קריאה ממושך בזמן ששום ספר לא הצליח לעשות זאת.
<mark>מארי</mark>-אוד מוראי- אני אוהבת אותך!
הסופרת הזאת היא פשוט גאון במלוא מובן המילה, היא כתבה את הספר הצורה הטובה ביותר שאפשר, הדמויות כתובות בצורה מדהימה ומרתקת כל אחת מהן שבתה אותי.
מכיל הרבה ספויילרים היזהרו!!!!
אז בואו נספר לכם קצת על הדמויות-
קלבר: האח האכפתי שתמיד ד

מה אהבתי בספר?
• את האנושיות והרגישות של הגיבורים, בעיקר של "פשוט" שסובל מפיגור שכלי, אך גם של אחיו.
• את הנאמנות והמסירות וההקרבה בין האחים.
• הכתיבה זורמת, קולחת.

מה לא אהבתי בספר?
• קלבר בן 17 ומתנהג כמו בן 47. לא אמין.
• הספר מציג בחור שסובל מפיגור בצורה פשטנית מאוד ולא אמינה, כאילו שהסופרת דמיינה לעצמה מול העיניים ילד בן ארבע. פיגור זה נושא הרבה יותר מורכב.
• רגשנות יתר, הספר משחק

לדירת סטודנטים בפאריס מצטרפים שני אחים: קלבר בן ה17 ואחיו הגדול, בן ה22, המכונה "פשוט". קלבר מטפל במסירות באחיו המוגבל שכלית שרמתו היא כשל ילד בן שלוש (או כפי שפשוט מכנה את עצמו: מ-פ-ג-ר). הם התייתמו מאמם, אביהם נישא מחדש ובקשר שנוצר לא נותרו מקום או סובלנות לבן המוגבל. הוא נשלח למוסד סגור. האח הצעיר אינו יכול לשאת בכך ומבטיח לאביו לטפל היטב באחיו. הם עוברים לעיר הגדולה ומשתמשים למחייתם בכספי ירוש