ביקורת ספרותית על ניצב כל הלילות מאת הרפר לי
ספר טוב

---

הספר "אל תיגע בזמיר" פורסם ב-1960 והותיר חותם על קוראיו. הוא היה ה"ספר" של הספרות האמריקאית, ועסק בפרונקל האמריקאי הידוע: היחסים בין הלבנים והכושים.

העלילה בספר מתרחשת במייקום שבאלבמה סמוך למתן פסה"ד של "בראון נגד מועצת החינוך".

ג'יין לואיז פינץ' המכונה סקאוט ואביה אטיקוס, זעמו על החלטת הממשל הפדראלי. עמדותיה של ג'יין לואיז פינץ' היו פרוגרסיביות בקשר לשוויון הזכויות, לעומת אביה שהאמין שאזרחות מלאה, היא זכות שכל אדם צריך להרוויח אותה כדי להיות ראוי לה. אטיקוס טען "רבותי, אם יש סיסמה אחת בעולם הזה שאני מאמין בה, היא זאת: זכויות שוות לכול, בלי זכויות מיוחדות לאיש". (עמוד 117)

הספר הנוכחי נכתב לפני "אל תיגע בזמיר", ברם עלילתו מתרחשת כעשרים שנה לאחר מכן. הגיבורה מכונה סקאוט, ובספר הנוכחי גילה עומד על עשרים ושש.

סקאוט הגיע ל"מייקום" עיירת הולדת שבאלבמה, לבקר את אביה החולה בדלקת מפרקים שגרונית, שדרדרה את מצבו הבריאותי.

במהלך הביקור היא פוגשת את הנרי קלינטון. משפחתו התגוררה מול משפחת פינץ'. לאחר שהנרי שנולד אביו עזב את אימו. למימון לימודי בנה האם עבדה בחנות קטנה שמוקמה על פרשת דרכים. כשמלאו להנרי ארבע עשרה אימו נפטרה, והוא עבר לחסותו של אטיקוס פינץ'. אטקוס דאג להנרי ובסיועו הצליח ולמד משפטים.

ג'יין לואיז פינץ' גדלה ללא אם, ולא ידעה מה זו אהבת אם. אטיקוס נותר בגיל ארבעים ושמונה אלמן עם שני ילדים קטנים, ומבשלת כושית בשם קליפורניה. כשג'יין החלה לדמם בגיל אחת עשרה, היא היתה בטוחה שהיא גוססת, ועד אז לא עלה בדעתה שהיא בכלל בת. מי שהרגיע אותה הייתה המבשלת הכושית – קליפורניה.

ב"ניצב כל הלילות" מוזכר הלינץ הנורא שנעשה באמט טיל. נער בן ארבע עשרה שדיבר לאישה לבנה בחוצפה ועל כך נענש. גזענים לבנים התעללו בנער והשליכו את גופתו לנהר. הרוצחים זוכו בבית המשפט על ידי חבר מושבעים לבן.

אי אפשר לקרוא את הספר הנוכחי מבלי להשוותו ל"אל תיגע בזמיר". אין ספק שהוא ספר ראשוני, ולצד הדמיון בין שני הספרים יש גם הבדלים.

לדוגמא אטיקוס ב"ניצב כל הלילות" מגן על אדם שחור שהואשם באונס על לא עוול בכפו, לעומת זאת ב"אל תיגע בזמיר" האיש הורשע ונורה למוות.

ג'יין מאוכזבת מדעותיו של אביה שהיה האדריכל של דעותיה. פה תמצאו לא אחת חילוקי דעות בין הבת לאב.

לצערה של ג'יין לואיז פינץ' ביקורה אצל אביה הפך מנוסטלגיה לסטירת לחי. בביקור הזה היא נחשפת לפרצוף האמיתי של בני משפחתה היקרים, המאיים למוטט את היסודות שגדלה עליהם.

"ניצב בין הלילות" גורם לקורא לנעוץ את העיניים ב"גזענות".

בפתחו של הספר מובאים דבריה של ד"ר סוניה וינר מהחוג לאנגלית ולימודים אמריקניים מאוניברסיטת תל-אביב. לדעתה, הספר הזה הוא קריאת השכמה למצפון של כל אחד, והיא מחייבת לעמוד על המשמר נגד כל גילוי גזענות מכל סוג שהוא. אני מסכימה עם המשפט הזה ובטוחה שעוד רבים אחרים.

ד"ר סוניה מקיפה בפתח דבר את הרקע ההיסטורי לספר, החל ממלחמת האזרחים (1861-1865) והירצחו של אברהם לינקולן ב-1865.
בתקופת "הרקונסטרוקציה" בשנים 1865 עד 1877 נחקקו החוקים והתיקונים לחוקת ארצות-הברית ביניהם התיקון ה-13 שביטל את העבדות, התיקון ה-14 שאסר על אפליה גזעית, והתיקון ה-15 שהעניק זכות הצבעה לכל אזרח ללא קשר לגזע, צבע או מצב קודם. בד בבד, זו גם התקופה שנוסדה קבוצה הקו-קלוקס-קלאן, שביצעה פעולות בלתי חוקיות בעידוד המפלגה הדמוקרטית.

חייהם של השחורים בדרום ארצות-הברית, היו בלתי נסבלים, מסוף המאה התשע עשרה ועד לשנות הארבעים של המאה העשרים. קשיים רבים הוערמו על הכושים החל ממקומות התעסוקה, צבירת רכוש, נסיעה בתחבורה ציבורית, לינץ בגברים כושים ומקרי אונס של נשים לבנות שברוב המקרים הואשמו הגברים הכושים.

הגבר השחור דוכא על ידי הגבר השחור, מסיבות של פחד וחרדה עמוקים על אובדן השליטה.

לדעתי "ניצב כל הלילות" לא משאיר חותם כמו ב"אל תיגע בזמיר", אך חשוב לקרוא אותו, למרות שיש בו הרבה תמימות וחוסר ניסיון כתיבה.

את "אל תיגע בזמיר" קראתי לפני הרבה מאוד שנים, והוא השאיר בי חותם כמו בהרבה קוראים אחרים. "ניצב כל הלילות" הוא ספר בוסרי, לא מהודק, עם קטעים חסרי עניין, אך למרות זאת מעלה סוגיות מרתקות.

לא הייתי מוותרת על קריאתו כלל וכלל לא... נכון זה לא "אל תיגע בזמיר", זה משהו אחר, עם פחות תבלינים, כי לעיתים צריך לוותר על סוכר או מלח...

בשורה התחתונה: תבשיל לא מתובל, אך יחד עם זאת אכיל שמותיר את הסועד בהרהורים.

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על ניצב כל הלילות