עד כמה שידוע לי אין ספרים שנכתבו על ידי אינדיאנים ותיארו את תרבותם מבפנים. קרל מאי הגרמני, גיבור ילדותנו שאב את דמויות והתנהגות האינדיאנים שלו מדמיונו הקודח וביקר לראשונה בארה"ב בניו יורק הרבה אחרי שספריו התפרסמו (וכנראה לא פגש אפילו אינדיאני אחד...) גם פנימור קופר עם גיבורו (האירופאי) ויחסו החיובי בדרך כלל לאינדיאנים לא תאר תרבות אותנטית. התרבות האינדיאנית לא היתה תרבות של המילה הכתובה. ההיסטוריה והאגדות הועברו בעל פה דרך שירים וסיפורים כל עוד היה למי להעביר. והתרבות הזו נידונה להשמדה כאשר הגיעו המתיישבים האנגלים לחופי אמריקה והתיישבו בה. כי התרבות האירופית לא סבלה תחרות. האירופאים ידעו מה אמת ומה שקר, מי האל היחיד, מה הדת האמיתית, והמיסיונרים שלהם שקדו על המרת דת של האינדיאנים ומחיקת כל סממן שלהם, לטובת האינדיאנים ונשמתם בת האלמוות, כמובן. כָלֵב בנו של ראש שבט אינדיאני אכן למד בהארוורד במסגרת ניסיון מיסיונרי להכשיר צעירים משכילים שימשיכו את פעילות המיסיונרים האירופיים. ההוצאה בארץ החליטה לא לתרגם את שמו המקורי של הספר (Caleb's crossing) ואחראית לתחושת האכזבה של הקוראים בספר.

הסיפור מתרחש במאה ה -17 במושבה צעירה של האנגלים הפוריטנים שגלו מארצם כדי שיוכלו לחיות לפי ערכיהם הדתיים. בָתְיָה, המספרת, היא בתו של הכומר המשכיל של המושבה. אביה לימד אותה לקרוא - לא טריוויאלי כשמדובר בבת - ומתפעל משכלה החד ומתפישתה המהירה שהם בניגוד לאחיה הגדול, כבד השכל. אבל אביה מקפיד לא לאפשר לה ללמוד כי בהיותה אשה אין שכלה בנוי ללימודים והתעמקות. כך שבתיה צריכה ללקט פירורי חוכמה היכן שהם נמצאים - להאזין בסתר ללימוד אחיה וללמוד בחשאי את שפת האינדיאנים המקומיים, שאף אביה מתקשה בה. הסיפור פורש לפנינו את תנאי החיים במושבות ההן, את העבודה הקשה שהיתה מנת חלקן של הנשים, את מקומה המרכזי של הדת ושל "המועצה" בחיי התושבים, את המנהג של "חוזה שירות" של משרתות - שמשפחתן השכירה את שירותן בעבודת פרך למשפחות אמידות יותר, ומשרתת שברחה נתפסה על ידי המשטרה ונענשה בהתאם. הוא מתאר גם את ההשכלה: סטודנטים למדו במשך 4 שנים מפרכות בתנאים קשים של רעב ומחסור לימודי דת, לטינית, יוונית, עברית(!) וארמית שלא לדבר על אריתמטיקה וטריגונומטריה, עד שזכו בתעודה הנכספת.

הסיפור כתוב היטב וקראתי אותו בעיקר בזכות ספרה של ברוקס "שנת הפלאות" שאהבתי מאד. התחקיר ההיסטורי נראה ללא דופי, הסיפור בדרך כלל מצליח להיות אמין (למרות שתמהתי איך אם - ליברלית ככל שתהיה - מוכנה לוותר על הידים העובדות של בתה המתבגרת ולאפשר לה לשוטט במרחבי האי ללא השגחה בשעה שהעבודות המתוארות קשות ומצריכות חלוקה בנטל). סיפור הרקע אכן קרה - למרות שברוקס מקפידה להצהיר שאין זה סיפורו האמיתי של כָלֵב, שממנו לא נשארו ראיות למעט דף בלטינית שמשערים שהוא כתב אותו.

כמו שאמרתי - אין ממש אינדיאנים אמיתיים בסיפור הזה וזו חולשתו. לעומת זאת פוריטנים מכל הסוגים יש ויש. יאהבו את הספר המחבבים רומנים היסטוריים, האוהבים ללמוד דברים חדשים על תקופה היסטורית דרך סיפור אישי של יחיד (יחידה במקרה הזה...) אבל הוזהרתם - זה לא ספר עיון ולא מחקר היסטורי. זו ספרות יפה.

ספרי-רומנים מזמן מזמן הפסיקו לעניין אותי ,יכולת הריגוש הפוטנציאלי מהם הנם כאין וכאפס מול החוויות והריגושים שחיי העניקו לי לטוב ולרע ,לכן איני נמשכת לרומנים, למתח,או לספרי -בלשות,ויכול להיות שזה עניין של גיל כמו במקרה שלי ושל הקוראת "נתי ק. בת 35 מצפון"-בביקורתה על הספר "מייזי דובס חוף מבטחים "מאת ג`קלין וינספיר , אבל כל קורא וטעמו עמו ויש לכבד זאת .

מה לכל ההקדמה הזאת ולספר ? כשקראתי בדף הכריכה האחורנית נוצר בי הרושם כי מדובר בספר היסטורי מסקרן ,במאורע אמתי הקשור לחיי האינדיאנים בארה"ב , והוא מטעה מאוד .

נכון,הסופרת מציינת באחרית-דבר כי שאבה את הרעיון לספר ממאורע ומדמות אמתיות : בשנת 1660 באי מרתה'ס -ויניארד-מדרום לחצי האי קייפ- קוד במדינת מסצ'וסטס בארה"ב ,צעיר אינדיאני מבני השבט וָומפּאָנוֹאָג ,מחליט לחצות את "הקווים "ולהתנצר בעקבות מה שהוא פירש כתבוסת האלילים של השבט שלא יכלו למצוא פתרונות מול מגפת האבעבועות -השחורות ועוד חוליים שונים ומוזרים שהפילו בקרב בני שבטו מוות נוראי ובמספרים אדירים ,תחת השפעתו ועידודו של מיסיונר אנגלי שהיה חלק מקהילה קטנה שהתיישבה באי - הצעיר בשמו החדש -כלב ,מתנצר ורוצה לרכוש השכלה מתוך רצון ושאיפה להתמודד לחזור ולעזור לבני שבטו .
במעבר הזה הוא נשלח ללימודי אקדמיה במה שהיה תחילתה של הקמתה והתגבשותה של אוניברסיטת קיימברידג' הידועה בבוסטון .
הצעיר האינדיאני -כלב -הופך להיות תלמיד מצטיין,אולם סופו הפיזי -טרגי ,ואליה התלוותה גם האכזבה מ"אלוהי -האדם הלבן " וחזרתו לשורשיו השבטיים האימוניים .


סביב האירועים האמתיים הללו,טוותה המחברת עלילה שבה מתרקמות דמויות דמיוניות כשהראשית בה הנה :בתו של המיסיונר בת 15 - בתיה מייפלד ,יחסיה ורגשותיה מול האינדיאני- כלב ומול בני משפחתה וקהילתה .

הספר מסופר מזווית ראייתה מתחילתו ועד סופו -והיא בפועל הדמות הראשית שמחשבותיה ומעשיה תופסים את רוב עלילת הספר ,והצעיר -האינדיאני נעדר בחלקים רבים והופך דמות משנה . מדוע -אני מציינת זאת ? כי אם רציתי לדעת יותר על קורות אותו צעיר אינדיאני והיסטוריית בני שבטו ,זה לא קרה . אבל קרה דבר מופלא אחר -הספר הפך בעיני לספר פמיניסטי ממדרגה ראשונה.

בתהליך מפתיע מצאתי את עצמי מקלפת בקריאה את קליפות הרומן - מממדיו הרומנטיים של הגיבורה , ומההיסטוריים הקשורים לבני שבט הילידי של האי -וָומפּאָנוֹאָג ונשארתי עם בחינה פמיניסטית: מה עלה בגורלה של בחורה לבנה בת 15 שחפצה לרכוש השכלה ועצמאות כלכלית ומעמדית באמריקה של המאה ה-17 .

לאור רקע לימודי במדעי מדינה ובמגדר -הספר הניע אותי לחפש עובדות היסטוריות ולהשוות אודות מימוש זכויות נשים בארה"ב למול אלו של השחורים והאינדיאניים. ומסתבר כי בתהליך היסטורי-השחורים היו הקבוצה הראשונה שזכתה לזכות בחירה בפני החוק ב-1870 .הנשים ב-1919, והאינדיאנים ב-1924. ואיני מתייחסת למימוש השוויון בפני החוק להשכלה ולבעלות על רכוש של קבוצות אלו .

לנו כנשים ילידות המאה ה-20 ,ברור כי זכויותינו לשוויון לרכוש ובעלותו בפני החוק , לזכות לרכוש השכלה ולזכות הצבעה בבחירות -הם מובנים מאליהם.
אולם במאות ה-17 -19 בארה"ב -נשים יעודן היה להתחתן {רכוש אם היה להן מהוריהן הועבר חוקית לבעל },ללדת ילדים,לשרת את בעליהן ולמעשה הן היו רכושם בפני החוק !!! כמו כל חיה במשק או חפץ בבית!!!.

הספר עוסק במחיר ששלמה אשה צעירה אשר חפצה לרכוש השכלה ומקצוע שלא לדבר על דברים נשגבים יותר ,בקרב בני משפחתה הקרובים ביותר ובקרב הקהילה .

באתר נכתבה ביקורת לספר ע"י הקורא -"אורי,בן 68 מרעננה" שברוב הביקורות והטעמים שלנו לגבי בחירת קריאת ספרים חופפת במלואה ,והוא אכן כתב ביקורת טובה ומעניינת .
אבל... אבל... איך כקורא גברי לא ראה את הנושא הפמיניסטי שתפס את רוב עלילת הספר?? תעלומה שקשורה כנראה למסתרי המוח של גברים .

הספר באנגלית נקרא :Caleb's Crossing' ובעברית ניתן לו
שם-כותר אחר ,לדעתי שניהם חוטאים למהות הספר וזה שבעברית אף יותר .גם עטיפת הספר מטעה ,אם כי היא יפה בפני עצמה .

הסופרת כתבה אחרית -דבר שהנה מעניינת ,מרחיבה את הדעת ומומלצת לקריאה קודם לכן .

המלצה :אם רצונכם/ן בקריאת רומן היסטורי הספר ראוי ,אם רצונכם/ן לקרוא כספר אודות מאורע והתרחשויות היסטוריות -הוא סוטה מהמטרה .

כיצד מזהים ספר טוב? אם הספר גורם לך לשקוע בקריאתו, רחמייך נכמרים על דמויותיו וכמובן הוא מעורר בך מחשבות גם כאשר אינך צולל אל בין דפיו.
זה מה שעורר בי ספר זה. רגשות רבים שבגינם אחזתי בו מלמלתי לעצמי מלמולים, שוכחת שהדמויות הן רק דמויות ואינן בשר ודם ואילו שאכן התהלכו פעם בעולמינו, זה שנים רבות שעצמותיהן קבורות באדמה.

" אינדיאני בהאוורד" עוסק במסיונרים אנגלים שלקחו על עצמם משימה: להתיישב באי שורץ ילידים אינדיאנים ולהעבירם מדת החושך אל דת האמת- הנצרות.
אחד מהמתיישבים הללו הוא אביה של גיבורת הספר הצעירה, בת-יה, אשר מנהלת יומן ומספרת את סיפורה וסיפוריהם של המתיישבים מנקודת מבטה. היא מתארת את רגע פגישתה בכלב, נער אינדיאני שחור עיניים ועז מזג, ששובה את ליבה בכבלי ידידות ונאמנות, מתסיס את עולמה הצעיר בחוויות שטרם הכירה וכל זאת כשחוף הים והנוף ההררי הבתולי מהווה תפאורה נאותה.
כלב הינו פרא. אך למרות זאת, הוא פיקח. ועד מהרה אף אביה של בתיה, המוצא פרצה אל ליבו ושכלו של כלב, מתוודע לעובדה זו. כלב מחליט להתנצר בעקבות טרגדיה הפוקדת את משפחתו ומרגע זה תהילתו בעולם המתורבתים מובטחת. תהילה שישיגה בעור שיניו.

לאורכה של הקריאה המענגת התחקתי אחר מסעו של כלב דרך עיניה העירניות של בתיה. כיצד מפרא בלתי מבוית, הוא הופך לנער צייתן המטפס במעלותיו של סולם הדרגות. ראשית אצל אביה של בת יה אשר לוקחו כפרוייקט חייו ועד לטביעת אצבעו בפרא האציל שמעורר בו גאווה רבה, יותר מבנו בשרו.
לאחר מכן, כאשר על ראשה של בת יה מתרגשות בזו אחר זו טרגדיה בצל רעותה, והיא מחליטה יחד עם אחיה ורעיה לעבור למכללה, בעוד השלושה שוקדים על לימודיהם, נבצר על בת יה לממש את רצונה ללמוד והיא מסתפקת במשרה פשוטה של עוזרת טבחית.
ואולם, גם בת יה וגם חבריה, בסופו של דבר, שלמים באופן מסוים עם גורלם וכך אנו למדים שאין זה סיפורו של כלב או אינדיאני אחר אלא סיפורה של מושבה שלמה, של אנגליה כולה, של תקופה שהייתה ואיננה.

לצד הצלחותיו של כלב אנו עדים לתרעומת של בת יה על מר גורלה, על זעקתה את זעקתן של הנשים בנות דורה שנמנעה מהן הזכות הבסיסית ביותר: רכישת השכלה.
ואולם, על אף זעמה הרב, היא מצליחה לעקוף את החוק ואת הנוקשות בכך שהיא מזרימה אל תוכה מלאי ידע אינסופי, ככל יכולתה, בדרכים אחרות. רצונה העז ללמוד, לדעת, להציב אתגר לגברים ולהוכיח את מיומנותה, מיומנות שנתקלה בקירות חתומים, נגעה בנקודת חולשה שלי. דאבתי את כאבה ושמחתי בשמחתה, כאשר הצליחה להשיג לעצמה ידע בדרכים עקיפות. הגם כשמדובר בנישואים לגבר מלומד.

במצב העניינים הנוכחי, אילו ברירות היו לה? אקט שעורר בי תחושת שמחה מהולה בחמצמצות מכיוון שמצד אחד, היא בחרה בנתיב שיאפשר לה להיות קרובה לספריה האהובים, מאידך, להיות נתונה לחסדיו של גבר? אך למזלה של בת יה, מה שלא ניתן לומר על שאר בנות מינה בימיה, שהיא נישאה לגבר שקיבל בהבנה מסוימת את "שיגיונותיה" בדבר עצמאות ולמידה. גם היא, כמו כלב, נטעה בתוכה את פראותו של האי שנכח בדי אן איי מרגע לידתם.
הים הסוער, הרכיבה על הסוס, הריצה במרחבים הפתוחים שרוסנו אצלה בעת שהותה בעיר, כל אלה חיברו אותה אל כלב וקירבו אותה אליו יותר משדמיינה לעצמה.

בה בעת שבת יה מנסה לקחת לידיה את מושכות חייה ולנתבם כרצונה, בניגוד לדעתם של האחראים עליה, היא מגוללת את סיפורה של המכללה ולאחר מכן את סיפורן של שתי האוניברסטאות: האינדיאנית והאנגלית וסיפור הקמתן והתייצבותן מרתק לא פחות.
כידוע, האינדיאנים היו נחותי דרגה מן האנגלים והקמתו של המוסד האידיאני המקביל היווה נקודת מפנה גדולה והדבר ניכר בכל עמוד ועמוד בספר. כלב וחברו מן האי ג'ואל זוכים ליחס צונן [בלשון המעטה] מחבריו האחרים לספסל הלימודים. יחס שגרם לי לחוש חלחלה ותחושת יגון. רק בשל צבע עורו ומוצאו של אדם סר חינו בעיני אדם אחר? רק בשל נתונים פיזיים שכאלה ממעיטים בערכו?
לכן כאשר כלב וחברו הצליחו לפלס לעצמם דרך בעולם הלימודי הקשוח, המעמדי, שמחתי שמחה רבה. חשתי שהם מוכיחים לכל קטני האמונה שלכל אדם מגיעה הזדמנות, בין אם מדובר באינדיאני, אנגלי, אמריקאי או אפילו אישה.

- - - ספויילר - - -

בשל כך, כאשר התבשרתי בסוף הספר שכלב, שהיה אדם אמיתי שחי בתקופה המדוברת והסיפור בעצם מתאר בקווים רופפים את סיפורו, מת בסופו של דבר, התעצבתי, אך אחרית הדבר בסוף הספר האירה את עיני באור שונה, עליז. נכתב שם, שחור על גבי לבן, שבת שבטו של כלב זכתה לסיים את לימודיה באותו מוסד ממש.
כך שהדברים לא התרחשו סתם, הייתה תמורה למאמצו ומאמצי אינדיאנים נוספים. לא רק אינדיאנית נחותת מעמד וכהת עור אלא גם אישה אשר זכתה לתואר נחשק. בלתי נתפס.

- - -סוף ספויילר - - -

ובנימה זו, אסיים את הסקירה במשפט הבא: נוכחתי לדעת שלמרות שהאנגלים, בני כיתתו של כלב, חשו תחושת עליונות עליו, כבקיאים בטוב וברע כאחד, בסופו של דבר, הסופרת הדגישה באמצעות ענוותו וחוכמתו של כלב ובני עמו, שהאדם הלבן לא יותר צדיק מהאדם כהה העור ושגם הוא לא חסין מכל הדברים שהוא מטיף נגדם.

-חשוב לציין שהספר הוא בחלקו הרב בדיוני. בת יה, לדוגמא, אינה דמות אמיתית ונכתבה על מנת לתאר את סיפורו של כלב ובני דורו ותוך כדי לתאר את מהלך העניינים במאה ה-17 בעזרת ליקוטי מאמרים ורסיסי מידע אודות התקופה. ניכר שהסופרת ביצעה את מחקרה באופן מהימן יחסית ולתחושתי הוא היה אותנטי. היא הצליחה ללכוד את רוח התקופה היטב.

רומן היסטורי המבוסס על סיפור אמיתי.
השנה היא 1660. המקום הוא האי גרייט הרבור (היום הוא נקרא אדרגטאון) במסצ'וסטס, ארצות הברית.
הסיפור הוא אודות כלב צ'ישאטומוק, אחד הסטודנטים האינדיאנים הראשונים שסיימו את לימודיהם במכללת הרווארד (היום זו אוניברסיטה).
בתיה מייפילד בת החמש־עשרה, בת לכומר אנגלי, מיסיונר, מתגוררת באי גרייט הרבור, מתארת מנקודת מבטה את חייה
כחלק ממתיישבים אנגלים שרכשו אדמות מהאינדיאנים החיים בסמוך להם, באי.
לעיתים תכופות חומקת בתיה, ממלאכות יומה הרבות ויוצאת על סוסתה לשוטט בחופיו היפהפיים של האי,
שם היא פוגשת את כלב – בנו של ראש שבט הוואמפנואג ובין השניים נרקמת ידידות נפלאה.
כלב מלמד את בתיה את שפת האינדיאנים ובתיה מלמדת את כלב את השפה האנגלית.
אביה של בתיה, הכומר, מטיף לאינדיאנים להמיר את דתם (עבודות אלילים) ולהצטרף לנצרות ומארגן קבוצות לימוד לילדי האינדיאנים.
כלב וחברו ג'ואל מתגלים כתלמידים מבריקים ונשלחים לעיירה קיימברידג´ שבמושבת מפרץ מסצ´וסטס להמשך לימודים
עד לסיום לימודיהם בהצטיינות בהרווארד.
הסיפור מתאר את חיי התקופה, את צורת חיי האינדיאנים ושילובם (או אי שילובם) בקהילה.
מומלץ בחום.

קודם כל, אני מוכרחה להסכים עם חמדת שיש בשם הספר (בכל אופן בתרגומו העברי) הטעיה. כותרת מסקרנת כמו "אינדיאני בהרווארד" גורמת לך לצפות, ובכן, לקורותיו של אינדיאני בהארוורד. איזשוהו שילוב של מסורות פגאניות, טבע, עימות בין גזעי עם אווירת קולג' אמריקאית שנשמע מבטיח במיוחד. מה חבל שמכל זה נשאר בעיקר העימות הבין-גזעי וקצת טבע, ואפילו אלה לא ממש במוקד הספר.

מה כן יש בספר? הספר הוא מעין יומן של בתיה, נערה מהקהילה הפוריטנית שהיגרה מאנגליה לאמריקה ומתגוררת על אי קטן, לא הרחק מקהילה אינדיאנית ותיקה. התקופה היא אמצע המאה ה17, אביה של בתיה הוא כומר מיסיונר מסור ובתיה עצמה מתמרנת בין תלאות החיים של המתיישבים לרגשות אשם נוצריים. רגעי האור היחידים בחייה פחות או יותר, הם המפגשים הגנובים עם נער אינדיאני צעיר לו היא נותנת את השם כָלֵב ומנסה ללא הצלחה להעביר אותו מעבודת האלילים אל הנצרות. אירוע טרגי שלמרבה הצער מסופיילר על העטיפה מוביל את כלב להתנצר, ואביה של בתיה שולח אותו אל המושבה הפוריטנית המייאשת כדי ללמוד כמו שצריך. הלימודים לקראת הכמורה יקרים וקשים (וכוללים המון מקצועות מיותרים, כמו לימודי עברית(!)) ומכריחים את בתיה להצטרף כעוזרת בית ולממן אותם בשכרה. כך מקבלת בתיה, ילדה פקחית שכל חייה למדה בהיחבא משיעוריו של אחיה הסתום-משהו, הזדמנות נדירה להציץ ללימודים הגבוהים של התקופה ולהשיג משהו מהרעב הלא מסופק לידע ולהשכלה.

אין ספק שהספר עושה עבודה טובה בחשיפת חייהם הקשים של המתיישבים הבריטים, מעין הצד האפל של "בית קטן בערבה". דמותה של בתיה מעניינת ומסקרנת, הכתיבה קולחת (אחרי שהבנת על מי מדובר) והספר מרגש למדי, במיוחד בהתחשב בעובדה שנראה שהיה עדיף בתקופה הזו אפילו להיות אינדיאני מאשר להיות אישה. אבל באותה נשימה הספר מפספס את ההזדמנות לספר על חייהם של האינדיאנים תחת שלטון המתיישבים, נמנע מלהעמיק בדמויותיהם של הגיבורים האינדיאנים שלו וחושף מעט מדי מתרבותם (אם כבר דיברנו על ספרי נוער, נדמה לי שאפילו מ"וינטו ויד הנפץ", ספר ההרפתקאות הנלהב של קרל מאי, למדתי יותר). המסקנה שבכל זאת יצאתי איתה מהספר לגביהם היא שלמרבה הצער, בניגוד לנשים או לשחורים, מאבקם של האינדיאנים לשוויון זכויות ולקיום עצמאי לא נחל הצלחה. עד שקיבלו הכרה כתרבות ייחודית וראויה לאוטונומיה נכחדה רובה של האוכלוסייה המקורית. בכל הנוגע למאבק הפמיניסטי, הספר שווה קריאה.

ספר טוב המציג עימות תרבויות: האדם הלבן, ה"מודרני" מול תרבות הטבע האינדיאנית.
המפגש מתואר באוירה של מיפגש ב"עצימות נמוכה".יש מספיק מקום לכולם.הלבנים מרגישים עליונים אולם לא במידה של הכחדת התרבות המקומית בכוח.אלא דרך הטפה.
יש מיפגשים, כלכליים וצורך של שיתוף פעולה הכרחי. התירס של האינדיאנים נדרש והידע על שימוש בטחנות קמח נמסר לאידיאנים.
המיפגשים של מושגים, תרבות, מנהגים ידע ואמונה טעונים יותר.
המפגש הראשון הוא זכויות הקניין. הלבנים מבקשים לקנות אדמה מהצ'יף והוא מצידו אומר למה לקנות? השתמשו לפי הצורך.הלבנים מתעקשים על קניה.
זה מזכיר את סיפור מערת המכפלה?
ובכן הדבר אינו דומה.לעפרון החיתי ולאברהם סולם ערכים כמעט זהה.זכויות הקניין הם אבן יסוד במארג החיים בתקופת האבות. לא כן המפגש כאן שבו האינדיאנים רואים בטבע בעלים של האדמה מה שאין זה הערך אצל ה"אנגלים".( רדו בדגת הים..(ספר בראשית)).
המיפגש השני הוא המושג הטבוע של החטא ועונשו. בעיני האינדיאנים לא ברור מדוע ליצור אפשרות חטא אם יש עונש עליו. או במילים של הספר " מדוע אלוהים בורא גן עדן וגיהינום יחד, אחר כך הוא מרשה לנחש לפתות את חווה."
הדברים האלו חמורים יותר בדת הנוצרית שבה הגיהינום ועונשו הוא אבן יסוד משמעותית באמונה.
מיפגש האנשים( פרט לפרט), הוא אחר. בתיה (הילדה-נערה ) רואה את האדם בכלב האינדיאני. הם מכירים את גבולותיהם האתניים, תרבותיים ואינם חורגים מהם.עם זאת בתיה בעיקר, מפיקה את התועלות של הידע של כלב.
מעמד האישה נחות בעיקר בתרבות ה"מערבית הלבנה".
מרתק לקרוא על החיים באותה תקופה, המשק בכפר אוטרקי( מספק את צרכיו), יש היררכיה חברתית מנצלת אולם אינה מגיעה לפירמידות של הטייקונים בימינו.אולי כי לא התפתח משק "מתקדם"מספיק.
התחלת האוניברסיטאות כמרכזים ללימוד תיאולוגיה ומדעים ( התחלת קיימברידג' בבוסטון), מתוארת נפלא.
לבסוף יש מחיר לכל שינוי: כלב שעושה את הצעדים לעבור לתרבות המערבית, מתנצר, מנודה על ידי האינדיאנים,מסיים תואר אקדמי,משלם בחייו את מחיר הקידמה, הוא מת משחפת.
הספר כתוב טוב. בכמה מקומות איטי מדי וצריך לקרוא בסבלנות. אבל למאמץ יש פרי.
עכשיו הירהורים עכשוויים. כמה מאיתנו חושבים מה המחיר האמיתי של קידמה כמו סמארט פון וטאבלט לאלו שקונים אותו??