ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 2 במרץ, 2013
ע"י מירב
ע"י מירב
קודם כל, אני מוכרחה להסכים עם חמדת שיש בשם הספר (בכל אופן בתרגומו העברי) הטעיה. כותרת מסקרנת כמו "אינדיאני בהרווארד" גורמת לך לצפות, ובכן, לקורותיו של אינדיאני בהארוורד. איזשוהו שילוב של מסורות פגאניות, טבע, עימות בין גזעי עם אווירת קולג' אמריקאית שנשמע מבטיח במיוחד. מה חבל שמכל זה נשאר בעיקר העימות הבין-גזעי וקצת טבע, ואפילו אלה לא ממש במוקד הספר.
מה כן יש בספר? הספר הוא מעין יומן של בתיה, נערה מהקהילה הפוריטנית שהיגרה מאנגליה לאמריקה ומתגוררת על אי קטן, לא הרחק מקהילה אינדיאנית ותיקה. התקופה היא אמצע המאה ה17, אביה של בתיה הוא כומר מיסיונר מסור ובתיה עצמה מתמרנת בין תלאות החיים של המתיישבים לרגשות אשם נוצריים. רגעי האור היחידים בחייה פחות או יותר, הם המפגשים הגנובים עם נער אינדיאני צעיר לו היא נותנת את השם כָלֵב ומנסה ללא הצלחה להעביר אותו מעבודת האלילים אל הנצרות. אירוע טרגי שלמרבה הצער מסופיילר על העטיפה מוביל את כלב להתנצר, ואביה של בתיה שולח אותו אל המושבה הפוריטנית המייאשת כדי ללמוד כמו שצריך. הלימודים לקראת הכמורה יקרים וקשים (וכוללים המון מקצועות מיותרים, כמו לימודי עברית(!)) ומכריחים את בתיה להצטרף כעוזרת בית ולממן אותם בשכרה. כך מקבלת בתיה, ילדה פקחית שכל חייה למדה בהיחבא משיעוריו של אחיה הסתום-משהו, הזדמנות נדירה להציץ ללימודים הגבוהים של התקופה ולהשיג משהו מהרעב הלא מסופק לידע ולהשכלה.
אין ספק שהספר עושה עבודה טובה בחשיפת חייהם הקשים של המתיישבים הבריטים, מעין הצד האפל של "בית קטן בערבה". דמותה של בתיה מעניינת ומסקרנת, הכתיבה קולחת (אחרי שהבנת על מי מדובר) והספר מרגש למדי, במיוחד בהתחשב בעובדה שנראה שהיה עדיף בתקופה הזו אפילו להיות אינדיאני מאשר להיות אישה. אבל באותה נשימה הספר מפספס את ההזדמנות לספר על חייהם של האינדיאנים תחת שלטון המתיישבים, נמנע מלהעמיק בדמויותיהם של הגיבורים האינדיאנים שלו וחושף מעט מדי מתרבותם (אם כבר דיברנו על ספרי נוער, נדמה לי שאפילו מ"וינטו ויד הנפץ", ספר ההרפתקאות הנלהב של קרל מאי, למדתי יותר). המסקנה שבכל זאת יצאתי איתה מהספר לגביהם היא שלמרבה הצער, בניגוד לנשים או לשחורים, מאבקם של האינדיאנים לשוויון זכויות ולקיום עצמאי לא נחל הצלחה. עד שקיבלו הכרה כתרבות ייחודית וראויה לאוטונומיה נכחדה רובה של האוכלוסייה המקורית. בכל הנוגע למאבק הפמיניסטי, הספר שווה קריאה.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
איך אהבתי את יד הנפץ כשהייתי ילדה...
|
|
|
מירב
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה שיןשין, לא הלכתי לשום מקום
פשוט התעצלתי לכתוב ביקורות ותודה לאל הצלחתי לשכנע את עצמי לחזור לזה.
ואלון- קראתי את וינטו הראשון המון פעמים בזמנו, "וינטו ויד הנפץ" זה ההמשך שאף פעם לא היה בספרייה אבל משום מה התקבע אצלי שזה שם הספר. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
קראת את "וינטו"?!
|
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
התכוונתי, לאן נעלמת?
|
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
מירב, יופי של ניתוח. לאן נלמת לנו?
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
עוד על אותו נושא (פוריטנים - מיסיונרים - אינדיאנים) במאה ה -17
תמצאי גם בספר "קוסמת"
|
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת חכמה.
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
