תאמינו או לא אבל בהתחלה כשבחרתי לקרוא את הספר הזה (וקניתי אותו במחיר מלא, מה שעם כל האהבה שלי לספרים לא קורה לי הרבה) לא ידעתי מה עוללתי לעצמי. חזרתי איתו, לא פחות ולא יותר לתקופה של בית הספר תיכון כשקראנו בכיתה את "אנטיגונה" ואומר כמעט 30 שנה לאחור !! זה היה דווקא בימי שישי כשרצינו לסיים מוקדם ולהתחיל את סוף השבוע ודווקא נאלצנו להישאר בכיתה עד מאוחר (זיכרון נדיר מבחינתי שהקריאה בספר היתה כדאית ולוא רק בשבילו).
למזלי חלק מהאספנות ספרים שלי אומר שאני אוהב לחפש את הרבדים האחרים שקיימים בהם, כך גיליתי שהספר הזה הוא לא עוד ספר שעוסק בסוקרטס ששמעון בוזגלו בחר לתרגם אלא יצירה מיוחדת באמת. אתם מכירים את הרגע הזה במוזיאון שאתם קופאים על מקומכם ועומדים מהופנטים לפני ציור מסויים ולא משנה כמה שנים עברו מאז שהוא צוייר פתאום משהו בו מתעורר לחיים? אז זה בדיוק מה שקרה לא.פ. סטון כשהוא בחר לכתוב על סוקרטס בתקופה שבה הוא חי והיא תקופה של הסנטור מקרתי, שכזכור עסק בציד מכשפות וגרם לעלילות שווא על כל מיני אמנים בני תקופתו. מכאן אתם יכולים להבין את ההשלכה של סטון לפרשה של סוקרטס. התקופה של סטון היא תקופה שגם ללא העניין הזה מעניינת אותי, בזכותם של אמנים כמו וודי גאטרי ופיט סיגר. אז יש לספר הזה ערך מוסף גדול עבורי.
אגב, רק לצורך ידע כללי את הציור המפורסם של סוקרטס שותה מכוס התרעלה שמוכרת בשם "מותו של סוקרטס" צייר ז'אק לואי דויד והוא זה שצייר גם את "ההתנקשות בחייו של ז'אן-פול מארה". ציור שהיפנט אותי יום אחד בתקופת ילדותי כשדפדפתי לתומי באנציקלופדית "האנושות" וראיתי אותו יושב באמבטיה רפואית אחרי ששרלוט קורדיי נעצה בו סכין. מארה היה בין היתר עיתונאי ופוליטיקאי צרפתי שנודע בעיקר בעקבות פעולותיו כמהפכן צרפתי ואם לחזור לעניינו לסטון, אני לא סתם הזכרתי את העניין הזה, בעיניי הכל הוא לא פחות ממעגל של קסם מסתורי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
