ביקורת ספרותית על משפטו של סוקרטס מאת איזידור פיינשטיין סטון
ספר טוב

---

תחילה הודאה בפשע - למרות שקראתי לא מעט, לא קראתי שום דבר מהקלאסיקה היוונית. המעט שאני יודע של סוקרטס, אפלטון או אריסטו הוא מיד שלישית, והעומק של מה שאני יודע רדוד במיוחד. אני לא יודע דבר על הדמוקרטיה היוונית, או שיטות הממשל הרומיות. אז זו ביקורת בידי אדם שאין לו ידע או מומחיות בנושא, וכפי שסוקרטס עצמו היה בודאי סובר, יש לי זכות מעטה מאוד לדעה בנושא.

אבל עם זאת, יש לי דעה ואני מביא אותה, כי נהניתי במיוחד מהספר הזה.
גישתו של סטון לנושא היא לחזור למקורות. אם קסנופון מצטט את הומרוס, סטון יבדוק מה הומרוס למעשה כותב. אם אנשים טוענים שהיה ציד מכשפות, סטון הולך למקורות ובודק האם יש ראיות לכך. כהוכחה לכך שחופש הביטוי היה דבר אמיתי עבור היוונים בניגוד לרומאים, סטון מחפש כמה מילות שפירושן "חופש הביטוי" יש ביוונית ובלטינית. התוצאה היא מרעננת, משעשעת, אמינה, וברת קיימא. אני לא אכנס לפרטים לגבי טענותיו של סטון על סוקרטס ועל הדמוקרטיה היוונית, בשביל זה יש את הספר. אבל מה שברור לי הוא שהקורא ידע הרבה על הנושאים האלה בסוף הספר, וגם יהנה מהדרך.

התלונה היחידה שלי על הספר היא שיש כמה פרקים שאינם משתלבים ולא ברור לי למה נדרשו. הרגשתי כאילו חלק מהם נכתבו בנפרד, ושולבו בספר ללא מספיק הצדקה. אבל אולי לא הבנתי. בכל מקרה, אני יכול באופן מלא להמליץ על הספר הזה לכל מי שבמצבי, רוצה לדעת יותר, מוכן להשקיע, אבל בלי למות משעמום על הדרך.

» ביקורות נוספות של Muhandes
» ביקורות נוספות על משפטו של סוקרטס