ביקורת ספרותית על תמונות משפחה מאת מאיה ערד
ספר מעולה

---

על עטיפת הספר מופיעה משפחה יהודית גרעינית קטנה: אב, אם וילד קט. האב ובנו יוצאים לבית הכנסת ובשובם תמתין להם האם שערכה את שולחן השבת עם נרות, חלה וגביע יין לקידוש. המשפחה צוירה במכחול שנטבל באהבה, הרמוניה ואושר.


וזאת בדיוק, אבל בדיוק, המשפחה שלא תמצאו בספר.

תמונות המשפחות שמתוארות בספר הן התשליל של משפחה זו. הן לא רק משפחות בהפרעה, הן גם משפחות בהפרקה.
מה שתמצאו בספר הן תמונות של משפחה שפורקה לפאזל וצריך להרכיב את החלקים שלה מחדש, אבל רצוי שזה לא יהיה בסדר המקורי כי הוא משובש. ודפוק. לגמרי.


הסיפור השני: יעל של אורה
בסרט הערבי של פעם היה מוטיב אחד קבוע. נזכרתי בסרט הערבי בגלל ממתק ספרותי מריר שקראתי במקביל לספר הזה, שבו הסרט הערבי הוא כמעט דמות מפתח.
ובכן, המוטיב הקבוע שהיה בסרט הערבי של פעם הוא כזה: בן כפר עני אך חכם שלמד פיל אוניברסיטה בעיר הגדולה ונהיה מוהנדס חשוב ומצליח איקטיר איקטיר. והמוהנדס החשוב והמצליח איקטיר איקטיר מתאהב בבת עשירים מיוחסת ויפה איקטיר איקטיר, שחושבת שגם הוא בן עשירים מיוחס ויפה איקטיר איקטיר. אדון מוהנדס חושש לספר לה שהוא בן כפר עני שהוריו הפשוטים עדיין חיים בכפר ומתגאים בו על כך שהוא מוהנדס חשוב ומצליח איקטיר איקטיר. המוהנדס הוא מקור הגאווה של משפחתו, ואילו משפחתו הכפרית היא הסוד הכמוס של המוהנדס.
בסוף הסרט הערבי תמיד יש מישהו שצועק 'טאלה! טאלה! טאלה!', אחר כך מישהו מת, אחר כך מגיעה ניידת בוליס שאף פעם אין לה אמברקס ואז אימו של המוהנדס סופקת ידיה וזועקת 'בישמומקין!'.
וזה סוף הסרט.

בסיפור הזה בן הכפר העני והחכם הוא ירון, הכפר הוא בית אימו בישראל והעיר הגדולה היא בוסטון.
ירון הוא לא מוהנדס אלא הייטקיסט מזן הסטארטאפיסט המצוי, אבל יתר הפרטים די דומים.
ירון, ההייטקיסט-סטארטאפיסט איש העולם הגדול מתבייש בהוריו, במיוחד באימו, וסלידתו העזה מורגשת בכל נים בגופו ובכל מילה מבין המילים שהוא מחליף איתה בקמצנות רבה. לדידו 'כבד את אביך ואת אימך' זה לכבד את אימו בפיצה טייקאוויי שאותה היא צריכה לאכול בגפה על השולחן הצנוע במטבחה המיושן. חס וחלילה שהוא יזמין אותה לאכול את הפיצה ביחד איתו בפיצריה, שמא תבחין בה המלצרית (שמכירה אותו כי הוא ביקר שם פעם וחצי) ואז הוא נורא יתפדח. דרעק.


הסיפור השלישי: מתנת בר-מצווה
ילדים זה שמחה.
ולפעמים ילדים זה שמיכה. שמיכה שמכסה אותם כדי שלא יהיה להם קר. ולפעמים זו שמיכה כדי להסתתר מתחתיה בגלל הבושות שעושים הילדים. דפנה אמו של נדב ילד הבר מצווה צריכה שמיכה כזו. יותר מאחת.
יש את הספלים האלה 'האבא הכי טוב בעולם', 'האמא הכי טובה בעולם', 'האח הכי טוב בעולם', 'הכלב הכי חמוד בעולם', 'החתול הכי נודניק בעולם'... לנדב, הילד בסיפור, מגיע הספל 'הילד הכי מעצבן בעולם'. ילד מפונק, אנוכי, חוצפן ותובעני. מעצבן לאללה.
אבל אם נדב הוא 'הילד הכי מעצבן בעולם' זה בעיקר בגלל אמא שלו, שהיא 'האמא הכי סלחנית בעולם' ובכך גורמת לו להתקרב באופן מדאיג לתואר 'הילד הכי מסכן בעולם'. אמא שלו חוסכת ממנו את שבט לשונה ובכך עושה לו עוול, כי אם הוא לא יהיה ילד הכאפות הפרטי שלה כשזה מתבקש, הוא יהיה שק כאפות ציבורי כל הזמן.

נכון שנהוג לחשוב שיום הולדת זה יום מיוחד ושהעולם צריך לעצור מלכת כי היום לפני XYZ שנים הגעת לעולם. האמת היא שזה לא מעניין אף אחד חוץ מכמה אנשים ברדיוס המיידי שלך. ומה שבטוח, זה לא מעניין את הדיילת, את הטייס, ואת הנוסע שקיבל מושב ליד החלון למרות שאתה נורא רצית אותו ואתה תובע עליו בעלות כי היום זה הפאקינג יום הולדת שלך.

אבל עוד לפני המטוס, צריך לתכנן את הטיול. פעם, לפני האינטרנט, ענפים נידחים של עץ המשפחה הסבוך היו זוכים להשקיה ודישון לפני נסיעה לחו"ל, כי זה יותר חסכוני להתארח אצל מישהו שמכירים מאשר בבית מלון, נכון?
לא נכון.
הזול יוצא יקר. וגם מביך ולא נעים ולא נוח. במיוחד כשיש ילד כמו נדב.
מאיה ערד לקחה את מקרה הקיצון של הסיטואציה הזו לנקודת קיצון עוד יותר קיצונית ויצרה סיפור שהוא שילוב ערדי טיפוסי של תענוג מכמיר לב.

והערה: הפקידה בשדה התעופה היא 'דיילת קרקע' ולא 'פקידה'.
למה להוריד אותה בדרגה? לא די בכך שקרקעו אותה? לא די בכך שהיא צריכה להסתכל בעיניים כלות על הבנות התמירות עם הקוקו והסרפן שצועדות זקופות, גאות וסטריליות עם הטרולי הגאוותני שלהן בדרך לעוד לקוח לא מרוצה שלא מכרו לו שוקולד. או ספר. אז עכשיו היא סתם איזו 'פקידה'? לא יפה.

https://www.youtube.com/watch?v=RghARJrfdNo
כן, כבר הבאתי את זה, אבל אין אין אין כמו ביילין.

(מה עדיף? לקוח לא מרוצה על הקרקע במקום פתוח או באוויר במקום סגור?)


הסיפור הראשון: Fail better
כנראה צרכתי מנת יתר של מאיה ערד, והיא עשתה אצלי בלבלה, כי אני בטוחה שאת הסיפור הזה – או לפחות את חלקו - כבר קראתי בספר אחר שלה, 'אמן הסיפור הקצר'. אבל אוברדוז של מאיה ערד זה אחלה-בחלה. תבואי כל יום.
הנה דוגמה של הכישרון המילולי הפנטסטי שלה.

Worstward Ho! / סמואל בקט

Ever tried.
Ever failed.
No matter.
Try again.
Fail again.
Fail better.

מאיה 1
תמיד נסה,
גם אם תכשל,
רוברטו.
ושוב נסה,
ושוב תכשל
יותר טוב.

מאיה 2
תמיד נסה.
אם תכשל-
אל תוותר.
נסה שנית.
שוב תכשל,
אך טוב יותר.

מאיה 3
שבע נסה.
שבע תיפול
אפיים.
ושוב נסה.
ושוב תפל.
אך טוב כפלים.

מאיה 4
לעולם תנסה.
לעולם תכשל.
לא חשוב.
נסה שוב.
תכשל שוב.
תכשל טוב יותר.

מאיה 5
אינספור נסית
ונכשלת.
לא חשוב.
שוב תנסה.
ותכשל,
יותר טוב,
שוב.

מאיה 6
אינספור נסה
ותכשל
כל פעם.
שוב תנסה.
שוב תכשל.
וזה הטעם.

מאיה 7
אינספור נסה
ותכשל
כל פעם.
שוב תנסה.
שוב תכשל.
אבל בטעם.

מאיה 8
אינספור נסה
ותכשל
כל פעם.
שוב תנסה.
שוב תכשל.
בטעם.

מה התרגום המוצלח? הצביעו והשפיעו.

» ביקורות נוספות של שונרא החתול
» ביקורות נוספות על תמונות משפחה