ביקורת ספרותית על טירת הזכוכית - מהדורה מחודשת - סיפור אמיתי מאת ג'אנט וולס
ספר בסדר

---

בובע מייסעס של סינדרלה מודרנית. כך אני מסכמת את הספר.
האבא סיפר מעשיות לילדה והילדה מספרת מעשיות לקוראים. והם מתים על זה.
'טירת הזכוכית' למבוגרים הוא כמו 'אשמת הכוכבים' לנוער. שני הספרים מניבים שלל ביקורות משתפכות ודומעות, וידויים מרגשים, כעס על העולם הלא צודק ותלי תלים של זיכרונות ילדות ותובנות הוריות.

וכל זה בגלל סיפורי מעשיות.


ילדים שגדלים באינקובטור הוֹרִי גם אחרי שיצאו מהרחם, כשהם עטופים, מוגנים ומכורבלים כמו אתרוגים יקרים, כנראה יהיו רכיכות חולניות ושבריריות הנידפות ברוח. ילדים שמקבלים את החיים בזאפטה לפנים, יקשיחו ויהיו עמידים יותר.
המוטו של ההורים לבית וולס הוא "מה שלא הורג אותך מחשל אותך" אלא שהילדים שלהם עמדו במבחן הזה יותר מדי פעמים.

הדרך הנכונה היא איפשהו באמצע, בין האינקובטור לזאפטה.

מבלי להעליב, המילה 'זבל' מתארת את בני משפחת וולס באופן המיטבי: חבורת הזבל שהחיים שלה בזבל וששוחה (או לפחות משתכשכת) במיץ של הזבל - באופן מילולי. לפעמים הם הצליחו להוציא זהב מזבל - באופן מטאפורי. ואין רע בכך. סליל עץ של כבלי חשמל שהופך לשולחן קפה הוא ביטוי למיחזור ולקיימות, עוד לפני שמישהו בכלל שמע על כך.
באנגלית זה מצלצל יותר טוב: from trash to treasure


320 עמודי הספר הם more of the same.
עוד הזנחה, עוד התרשלות, עוד התנהגות אנוכית, עוד מעשה שלא ייעשה, עוד אדישות והקשחת לב שלפעמים מתפרשות כהתאכזרות. מתישהו לתוך הספר זה כבר הפסיק להפתיע ולזעזע, ומשם הסיפור הפסיק להתפתח. רמת העניין גבוהה אבל היא נותרת כל הזמן באותו מישור. הסיפור הוא כמו מוניטור שמראה קו חיים של אדם מת.
המעבר משכונת הפחונים במדבר לפארק אווניו בתפוח הגדול לא עשה טוב לספר, והחלק האחרון שלו היה חפוז, קופצני, מחורר ומרושל. אם כבר סבלנו את לכלוכית לאורך חלק הארי של הספר, הייתי מצפה שוולס תרחיב קצת יותר לגבי המטמורפוזה שהפכה את לכלוכית לסינדרלה. אולי בכך גם מתמצה ההבדל בין ניו יורק על שלדי המתכת והזכוכית מרקיעי השחקים שלה לבין המדבר וההרים הפראיים והבתוליים. זה קצב אחר ואין זמן לכלום.

הכתיבה הפאסיב-אגרסיב של וולס קצת עצבנה אותי. היא מתארת את חייה בשיוויון נפש כאילו זה קרה למישהי אחרת, והיא בסך הכל מספרת יודעת-כל אך לא מעורבת. איפה הרגש? איפה הכעס? איפה התוכחה? איפה הביקורת? איפה האצבע המאשימה? כילדה, וולס אולי לא הבינה שזה דפוק ושזה לא צריך להיות ככה - כי זה מה שהיא הכירה, אבל המספרת היא וולס המבוגרת והיא כבר מבינה שמשהו היה לגמרי דפוק. זה לא בא לידי ביטוי בכתיבה שלה. כתיבה זו מוגדרת בתקציר כ'אופן חומל' אבל אותי זה לא מאוד שכנע.
ילדים שמתביישים בהוריהם זה עצוב. כבר בעמודי הפתיחה ג'אנט וולס מתביישת בהוריה, מה שאומר שהחינוך המכיל, המקבל והאלטרואיסטי שההורים ניסו להנחיל לילדיהם ושבגללו הם קיבלו הנחה גדולה מבתם הסופרת – החינוך הזה לא הוטמע מי-יודע-מה. גם הלכידות המשפחתית המהוללת לא עמדה במבחן המציאות כי האחות הקטנה נטשה את משפחתה ועברה לארץ השמש, הבוטוקס והסיליקון, קליפורניה.

ארבעה ילדים מוזנחים, סבתא עשירה ומרושעת, אמא שנעלמת, מרתף, מחסור באוכל...
כתבו על זה פעם. קראו לזה 'פרחים בעליית הגג'. פה, בשינויים קלים, זה היה 'דרדרים במרתף'.

ראיתי באינטרנט ראיון של ג'אנט וולס אצל אופרה ווינפרי. וזה לא שראיתי במקרה - רציתי ללמוד קצת יותר על ג'אנט וולס ובין היתר הגעתי לאופרה. ראיתי אישה ג'ינג'ית יפה ומאוד מאוד מאוד passionate אבל היא לא שונה מכל אמריקאית מלוקקת שעוברת את הזיכוך שלה בדיי טיים טי.וי.
אז נכון שקידומי מכירות ויחצנות הם חלק בלתי נפרד מהוצאה לאור של ספר בעולם קפיטליסטי ונכון ש"בדרך לראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס עוצרים על הספה של אופרה בשיקגו", אבל בכל זאת, ציפיתי לראות מישהי שונה, מישהי שהילדות המיוחדת שלה הטביעה בה חותם ייחודי. ולא ראיתי. היה שם הרבה "אני ואני ואני ואני" אבל מה שלא היה שם הם ענווה וצניעות.


ואפילו לא צריך לקרוא את הביקורות כדי לעמוד על קנקנו של הספר.
מספיק לבדוק באילו רשימת קריאה הוא מופיע.
ושונרא נתנה בהן סימנים:

עתיד
ארצה לקרוא
בתכנון
הייתי רוצה לקרוא
הרשימה החמה
יום אחד
לחפש באגף המבוגרים
לקרוא
מתכננת לקרוא
ספרים שאני רוצה לקרוא
ספרים שאני רוצה לרכוש
ספרים שאקרא
ספרים שהייתי רוצה לקרוא
ספרים שצריך לקרוא
ספרים שרוצה לקרוא
עולמות שברצוני לבקר
צריך לקרוא
צריכה לקרוא מתישהו
רוצה להגיע אליהם
רוצה לקרוא
רוצה לקרוא - בעקבות המלצות וביקורות כאן

עבר
אהבתי
ביוגרפיות מרתקות
המדף שלי
המומלצים שלי
ספרים טובים שקראתי
ספרים יפים
ספרים שקראתי
ספרים שקראתי
ספרים שקראתי כבר
פשוט ספרים טובים
קוראת לסדר ממליצה
קראתי השנה
תשע"ו

ייתכן-אולי-בספק-מתישהו.. אבל מסתמן שבטוח
אולי
אולי מתישהו
מחכים לי על המדף / אייפד
ספרים שמחכים לי על המדף
שלי
מדף הספרים שלי
ספרים שממתינים שאקרא אותם
לקנות בעתיד הקרוב
אין לי - יקנה בעתיד

בלמ"ס
ג'אנט וולס
Snowkiss
רשימה
קאזו מאקינו
והכחול היום כחול מאוד
כל מיני
סיפורי משפחות
רותם
ספרים


אה, בקרוב הסרט!!! עם ג'ניפר לורנס!!!!!!
נו, לפחות זה לא יהיה עם המעצבנת ההיא מ'אשמת הכוכבים'.

» ביקורות נוספות של שונרא החתול
» ביקורות נוספות על טירת הזכוכית - מהדורה מחודשת - סיפור אמיתי