הביקורת נכתבה ביום שלישי, 2 בפברואר, 2016
ע"י קורא כרוני
ע"י קורא כרוני
הרומן שלי ושל ריצ'ר התחיל ממזמן.
הג'ינג'י הקטן בא אליי וסיפר לי שהוא החל לאחרונה ללכת לספריה. מכיוון שכך עודדתי אותו להמשיך, (בינינו, הבחור לא ממש משכיל, שיתפתח ויחכים קצת) וביקשתי ממנו כטובה להביא לי ספר טוב.
הלך הג'ינג'י לספרנית וביקש ספר טוב, לאח הגדול והטוב שרוצה לקרוא ספר מתח טוב. (אין סיכוי שהוא אמר משהו אחר)
אולי הספרנית ניחנה בחוש שישי, אולי היא סתם סתם ניחשה, כנראה שלעולם לא נדע. מה שאנחנו כן יודעים: הג'ינג'י חזר עם ספר רייצ'ר כלשהו. אני חושב שזה היה ''צרות ומזל רע'' אבל אני לא בטוח. פשוט פרח לי מהזכרון, ממש מזל רע.
קראתי ומייד היה ברור שיש לנו קליק מיוחד, כימיה יוצאת דופן.
התחברתי מהרגע הראשון לתיאורים הקרים, הציניים, היבשושיים למדיי של רייצ'ר - אין - שם - אמצעי.
ספרי ג'ק רייצ'ר הם בעיני כמו מרק טוב וחם שלא נמאס לעולם. כיף לטעום, ואף פעם אי אפשר לדעת מה באמת המתכון. אלימות, ביטחון עצמי מופרז, אבירות, הכל בפנים, ולא חשוב הסדר.
הספר הזה הוא עוד פרק בסדרה הבלתי נגמרת הזו, ולדעתי הלא מקצועית הוא אחד הטובים שבהם.
יכול להיות שזה בדיוק המילים שבהם אני יגדיר כל ספר וספר של רייצ'ר, יש מצב. ככה אני. אוהב את ג'ק רייצ'ר ומנסה לא להכנס לתאונות מהסוג שרק רייצ'ר מצליח לצאת מהם.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גלית
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
אוף. תודה אנקה!
כל כך התאפקתי.
|
|
|
אנקה
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
צ"ל :"אני אגדיר".
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
