"ריצ'ר לא הקשיב לה והתרכז בכביש שלפניו. הוא היה נהג סביר, אך לא מעולה. הוא למד לנהוג בצבא ומעולם לא קיבל שיעורים באזרחות. מעולם לא עבר מבחן נהיגה אזרחי, מעולם לא הוציא רישיון נהיגה אזרחי. ניגלי הייתה נהגת הרבה יותר טובה ממנו. ומהירה יותר. היא סיימה את שיחותיה ונעה בקוצר רוח. היא לא הפסיקה להציץ במד המהירות.'תנהג כאילו גנבת אותה,' אמרה, 'מה שנכון.' הוא האיץ קצת."

טוב, זה מיודענו ג'ק ריצ'ר, השוטר הצבאי לשעבר, נווד משוטט בהווה ולוחם מטעם עצמו. נכנסתי קצת לרשימה של הביקורות שלי על הספרים בסדרה שכבר קראתי כדי לבדוק מה כבר כתבתי ובעצם גם מה מהסדרה כבר קראתי ומה לא. אז הספר הזה הוא מהמוקדמים בסדרה. לא כל כך במספר שלו (11) כמו בהתגבשות הדמות. עד הספר החמישי ג'ק שלנו עוד לא נכנס עד הסוף לדמות המתבודד, בספרים הראשונים הוא ממש גר בבית ויש חפצים בבעלותו. בספר הזה הוא כבר נווד, אבל היות וכבר עברנו את מתקפת 11 בספטמבר אז בנוסף למברשת השיניים המתקפלת הוא גם מחזיק בכיס אמצעי זיהוי כלשהו. עם זאת הזהות הנוודית לא מגובשת עד הסוף, הוא משווה את עצמו לאחריום, הוא רק התחיל לקנות בגד חדש במקום אחד שהתלכלך ולזרוק את הבגד המלוכלך לפח. ומעל לכל הוא פועל בקבוצה. כלומר הוא לא לחלוטין שועל בודד.

ג'ק אכן ניסה לנדוד ולרדת מהגריד, אבל הוא הוזעק לעזרת היחידה הוותיקה שלו בצבא, שמסתבר הולך וקטן כי אנשים פשוט נעלמים ואז מוצאים את הגופה שלהם באמצע המדבר כאילו נזרקה ממסוק או משהו, מה שבאמת קרה. איך הוזעק, ואין לו כתובת קבועה או טלפון? התשובה היא טריק מספרי. כתבתי פעם שהיכולת המתמטית המופלאה של ריצ'ר התגלתה באיחור כאשר צ'יילד האחיין השתלט על הסיפור, אבל אני חוזרת בי, מודה בטעותי ואוכלת את הכובע: הספר הזה מלא בתיאורים וירטואוזיים של היכולות המתמטיות של מר ריצ'ר, כולל לזכור בעל פה את היתרות המשתנות של חשבון הבנק שלו, וכל מיני מאפיינים ותכונות של מספרים שונים.

כרגיל אצל צ'יילד, משפטים קצרים, הרבה עלילה ואקשן, כולל פיזי. הפעם יחסית מעט תיאורי מרחבים עירוניים, אולי זה משהו שהתפתח עם השנים. ריצ'ר עובד בקבוצה, יחד עם פקודיו הוותיקים, חלקן נשים, אחת מהן גם מקיימת איתו יחסים אינטימיים במהלך האירוע כולו. הם עושים הרבה טעויות, והרעים מצליחים קצת בהתחלה, אבל הסוף הוא טוב. ג'ק ריצ'ר חוזר לשוטט, עם מברשת שיניים מתקפלת ודרכון בכיס.

עוד מותחן בסדרת ג'ק ריצר הגוליבר של לי ציי'לד.

כולם מולו גמדים: נשים,אויבים,החוק.

ספר ממכר יחסית ,עד לסופו - שהוא גם פתרון העלילה.

מפגש עבר עם נוסטלגיה מסחרית ועם חוקרי יחידה מיוחדת, הוא תמיד מתכון טוב ל...משיכת קוראים.

מצא חן בעיני השימוש המתוחכם ,בקוד יתרות הבנק, להעברת מסרים.

לי צ'יילד פותח וגם מסיים את המותחן בקוד יתרות הבנק. רעיון לא רע ולא שגרתי.

כדאי לקרוא לחובבי מותחני ריצ'ר.

צ'ק ריצ'ר יהודי ! מי היה מאמין? כן כן, אני יודע שאמא שלו צרפתיה ואבא שלו אמריקאי. אבל אם הוא לא יהודי, אז איך אתם מסבירים את התנהגותו היהודית לפי התאוריה ה"דג נחשית"? גם ג'ק ריצ'ר כמו כל היהודים עסוק במספרים 24 7 12 חודשים. מחשב כל היום הסתברויות שורש ריבועי, מספרים ראשוניים, כל מספר כל סטיסטיקה זוכה ליחס מלטף.
את הספר סיימתי על קרקע שיטחי הכינוס של חטיבת הצנחנים בה אני משרת במילואים -צו 8. חשבתי לעצמי הלואי והיה לנו בפלוגה איזה ריצ'ר אחד, יכול היה מאוד לעזור....

בספר הזה בסדרת ריצ'ר קורה משהו שמאוד מכעיס את ריצ'ר: מישהו מתעסק עם הסוכנים המיוחדים... וזה הרי ידעו שלא מתעסקים עם הסוכנים המיוחדים....
אנו מתודעים ל 3 קולגות של ריצ'ר מהיחידה שהקים בצבא. אנחנו מתודעים ליכולתו לפעול כמנהיג של צוות, כמפקד, לא כזאב בודד. בספר הזה יש לריצ'ר הזדמנות לעשות את מה שאנשים נוטים לעשות בפגישות מחזור: להשוות מה הם עשו עם חייהם לעומת האחרים (השוואה מסוכנת, ומיותרת).
צ'ילד לטעמי לא משקיע מספיק בדמיות חבריו לנשק של ריצ'ר, ובסוף במקום לקבל מארג מעניין מתקבל שוב ריצ'ר מול שאר העולם, כאשר השוטרים הצבאיים הנוספים נשארים שטוחים כמו מטרות קרטון (סילחו לי על הדימוים, זה עולם המושגים שלי בשבועות הקרובים).

הביקורת נכתבה במכשיר טלפון (לא שלי) אז תסלחו לי על טעויות ההקלדה שבטח שזורים בה.
לקחתי איתי המון ספרים לצו 8 הזה, מקווה שאצליח לקרוא אותם.
ביקורת תהיה כשאחזור להיות אזרח.

שיבואו ימים שקטים במהרה.
הספר כתוב כרגיל, בצורה מרתקת המקשה להניח אותו.

מה יש לכתוב על לי צ'יילד שעוד לא כתבתי? כנראה שאצטרך בשלב כלשהו לכתוב תזה וגמרנו. הרי לכתוב עוד פעם ביקורת ולתאר את ג'ק ריצ'ר זה לא נחוץ לעדת מעריציו. אכתוב משהו ספיציפי על הספר הזה ואשלח אתכם (אם יתחשק לכם) לקרוא את הביקורות האחרות שלי על ספרי לי צ'יילד.

בספר הזה ריצ'ר מתמודד מול מי שמתנכל לכמה מהחוקרים ביחידה שלו מימיו במשטרה הצבאית החוקרת.
מתנכל זוהי מילה עדינה או אנדרסטייטמנט של מה שקורה לחבריו לשעבר. ואלו חברים! זוהי ברית דמים שמאחדת את ג'ק עם מי שנותר מהיחידה וביחד הם פועלים כגוף אחד עם כמה מכוניות, כמה אקדחים וכמה אגרופים.

הספר הזה לא שונה במהותו משאר הספרים בסדרה. המתח אינו מתבסס על זהותם של הרעים. זה לא שג'ק מגלה פתאום שדודנו (אין לו כזה) הוא חבר באירגון טרור או שחברתו היא מלבינת כספים. הספרים הם ספרי פעולה ולכן המתח נובע מהאופן שבו ג'ק יצליח להיחלץ מהצרות ולחלץ את האנשים הקרובים אליו (נכון לאותו ספר. הם מתחלפים כל הזמן...).

בספר הזה ג'ק גם הורג, לא רק כדי להינצל אלא כדי לנקום, וזה יוצא דופן אצלו (ההרג הזה גם זיעזע אותי קצת...לא שלא שהיה מגיע להם, אבל רצח מתוך נקמה הוא שונה מהרג כדי להינצל).

כמו בכל הספרים, אין מדובר בפשע של השכן ממול. מדובר תמיד בפשע רציני (שבאופן תקני היה צריך להיות בעייה של הסוכנויות השונות כמו HOMELAND SECURITY ,F.B.I, C.I.A וכו' וכו'. במקום זה הן נופלות ממש למרגלות כפות רגליו הגדולות של ריצ'ר ומחייבות אותו להפסיק את פעילותו החשובה כנווד חסר-כל במשעולי ארצות הברית ולהתחיל לעבוד.

כרגיל, בספרים האלה יש המון פרטי טריוויה והמון המון מספרים מרתקים. דבר אחד למדתי וחשוב שאעביר לכם את המידע הזה. נניח שאתם מסתתרים בבית מלון ומישהו דופק על הדלת. לא חשוב אם זה שירות חדרים, החדרנית או הרוצח שמפניו אתם מתחבאים. אף פעם אל תציצו בעינית. הרוצח מחכה שהעינית תוחשך כדי לתקוע כדור ישר לתוכה ובמקרה זה גם ישר לתוך עיניכם ומוחכם שלא היה מספיק חכם כדי להבין את זה, או מספיק אוהד ספרי מתח כדי לקרוא את לי צ'יילד.

לתשומת לבן של yaelhar, יעל מכוכבית, שין שין ואנקה שעדיין מתחבטות ומתלבטות אם לקרוא או לא. ראיתן איזה מידע מציל חיים צ'יילד מקנה לנו? מה שנותן לעולם נפלא, נוריקוסאן, אלון ולי עדיפות רבה על פניכם. ועכשיו עם כל הצרות שיש לאלון עם הכיפה השקופה מעל לעיר מודיעין אני שוקלת לשלוח אליו את ריצ'ר. אין מצב שהוא יכשל.

התכוונתי לכתוב שלוש שורות על הספר הזה ויצאו לי הרבה יותר. מה זה אומר? שיש לי כבר די הרבה חומר כדי להתחיל לבנות את התזה וגם עוד ספר חדש בערימת הספרים הממתינים. אבל כמו שג'ק צריך הפסקה בין פעולה לפעולה גם אני מעדיפה להתגעגע קצת.

ומכיוון שהספר יצא בכינרת-זמורה-ביתן נחסכו מאיתנו מיליון השגיאות המעצבנות. שתיים מצאתי בכל זאת. פעם אחת המילה קילומטר במקום מטר ועוד איזו מילה שגוייה ולא ברורה. זה ההבדל בין הוצאת קוראים להוצאה נורמלית.

ולמה רק ארבעה כוכבים במקום חמישה? לא יודעת. נראה אם ג'ק יגיב על זה.

"…גבר לבן ענק ומרושל. הוא בטח הגיע לשני מטרים, למאה ועשרה קילו, אולי מאה ועשרים, בעל ראש מגולח, מפרקי ידיים רחבים וקשים כמו קרשים בגודל חמישה על עשרה סנטימטרים, ידיים כמו מעדרים, לבוש ג'ינס אפור מאובק ונעלי עבודה." זוהי התרשמותו של אחד מן החבר'ה הרעים בספר "צרות ומזל רע" מג'ק ריצ'ר, גיבור סדרת המותחנים של לי צ'יילד. זמן קצר לאחר שהתרשמות זו חולפת במוחו, הוא זוכה ל"טיפול" מג'ק. שכן, זאת עליכם לדעת: ג'ק מכסח את הרעים, לא פוגע בתמימים, ונאמנותו לחבריו היא חסרת פשרות. איזה גבר.

ריצ'ר היה בעברו מפקד של יחידת עלית של חוקרים מיוחדים של המשטרה הצבאית בצבא ארה"ב. חבר'ה קשוחים, אחד-אחד ואחת-אחת. סיסמתם הייתה – "לא מתעסקים עם החוקרים המיוחדים". בספר זה ישנם כמה רעים משודרגים אשר מתעסקים איתם (ולא אוסיף פרטים כדי שלא לחטוא בספוילר). אם אתם חושבים שג'ק ייתן לזה לעבור ללא תגובה, אתם טועים טעות מרה. (סימן הוא שטרם קראתם שום ספר מסדרת המותחנים של ריצ'ר. גם זו, לטעמי, טעות מרה.) "אז מה התוכנית, בוס?", שואלת את ריצ'ר חברתו לשעבר ביחידה, והוא עונה: "כמו תמיד, נחקור, נתכנן, נבצע. נמצא אותם, נחסל אותם, ואז נשתין על קברי אבותיהם". אין ספק, ריצ'ר אינו הולך סחור-סחור.

אגב, תארו לעצמכם שסופר ישראלי היה מנסה לכתוב סדרת מותחנים שגיבורה הוא חוקר לשעבר של המשטרה הצבאית הצה"לית: "ג'ו אמידי היה בעברו מפקד יחידת העלית של מצ"ח – מצ"ח נחושה. סיפורי הגבורה אודות "מבצעי המלביש" של הנחושים נלחשו מפה לאוזן שנים ארוכות לאחר שהיחידה התפרקה. סיסמתם הייתה: בלי כומתה ובורח? ג'ו מייד יכסח." לא, זה לא היה עובד. אבל בארה"ב של לי צ'יילד זה עובד, ועוד איך.

אם להשתמש באנלוגיה קולנועית, ריצ'ר הוא מעין הכלאה של ארנולד שוורצנגר וקלינט איסטווד: יש לו את הנתונים הפיסיים יוצאי הדופן של שוורצנגר מחד, ואת האישיות המאופקת והמפוכחת, בעלת האינטגריטי, הסולדת ממחויבות ואדישה למוסכמות חברתיות של איסטווד (לפחות בחלק מסרטיו), מאידך. ריצ'ר אדיש לחלוטין לרכוש, בורח ממסגרות ומהתמסדות, וקנאי לחופש ולפרטיות שלו. עד אסון התאומים הרכוש היחיד שנשא עימו היה מברשת שיניים מתקפלת. אחר כך נאלץ לשאת עימו גם את דרכונו: "יותר מדי דברים בעידן החדש דרשו תעודה מזהה ותמונה… ריצ'ר היה נווד, לא זאב בודד, חסר-מנוחה, בלי בעיות תפקוד, ולכן נכנע [לצורך לשאת דרכון] בחן".

העלילה של הספר קולחת בקצב מהיר: משפטים קצרים, דיאלוגים שנונים וסרקסטיים, תפניות זריזות בעלילה. לעתים ניתן לנחש את התפנית הבאה בעלילה, אך הדבר אינו פוגם בהנאה. אנו אוהבים את ג'ק ריצ'ר כי הוא יודע לעשות את מה שאנחנו איננו יכולים לעשות, את מה שמערכות החוק והמשפט נכשלות לעשות באופן מחפיר, את מה שביאליק דרש בשירו הנוקב "על השחיטה": "אם יש צדק, יופע נא מייד". אצל ריצ'ר הצדק מופיע תמיד, אחרי לכל היותר 300-400 עמודים.

ותודה לאפרתי, הפרופ' לספרות מתח של אתר סימניה, שבזכות המלצותיה על סדרת ג'ק ריצ'ר קניתי ספר זה!

הרומן שלי ושל ריצ'ר התחיל ממזמן.
הג'ינג'י הקטן בא אליי וסיפר לי שהוא החל לאחרונה ללכת לספריה. מכיוון שכך עודדתי אותו להמשיך, (בינינו, הבחור לא ממש משכיל, שיתפתח ויחכים קצת) וביקשתי ממנו כטובה להביא לי ספר טוב.
הלך הג'ינג'י לספרנית וביקש ספר טוב, לאח הגדול והטוב שרוצה לקרוא ספר מתח טוב. (אין סיכוי שהוא אמר משהו אחר)
אולי הספרנית ניחנה בחוש שישי, אולי היא סתם סתם ניחשה, כנראה שלעולם לא נדע. מה שאנחנו כן יודעים: הג'ינג'י חזר עם ספר רייצ'ר כלשהו. אני חושב שזה היה ''צרות ומזל רע'' אבל אני לא בטוח. פשוט פרח לי מהזכרון, ממש מזל רע.
קראתי ומייד היה ברור שיש לנו קליק מיוחד, כימיה יוצאת דופן.
התחברתי מהרגע הראשון לתיאורים הקרים, הציניים, היבשושיים למדיי של רייצ'ר - אין - שם - אמצעי.

ספרי ג'ק רייצ'ר הם בעיני כמו מרק טוב וחם שלא נמאס לעולם. כיף לטעום, ואף פעם אי אפשר לדעת מה באמת המתכון. אלימות, ביטחון עצמי מופרז, אבירות, הכל בפנים, ולא חשוב הסדר.

הספר הזה הוא עוד פרק בסדרה הבלתי נגמרת הזו, ולדעתי הלא מקצועית הוא אחד הטובים שבהם.
יכול להיות שזה בדיוק המילים שבהם אני יגדיר כל ספר וספר של רייצ'ר, יש מצב. ככה אני. אוהב את ג'ק רייצ'ר ומנסה לא להכנס לתאונות מהסוג שרק רייצ'ר מצליח לצאת מהם.

ספר נחמד. לא הכי מותח בעולם, בוודאי שלא הכי אינטיליגנטי שבעולם, אבל ספר סביר להעביר איתו טיסה ארוכה או את לילות החורף הקרים.
הכתיבה של צ'יילד היא מאד אמריקאית - נראית כאילו היא בנויה על הבנה וידע נסתר, ובפועל - סיפור חביב שלא מסתדר תמיד עם המציאות.
תמיד יש אנשים (אמריקאים כמובן) חזקים, עשויים ללא חת, בעלי מימדי ענק ואופי מחושל. ותמיד יש שם המון כסף. והרעים - רעים, והטובים - טובים.
הכל מסתדר לפי הנוסחה הקבועה של הסדרות-הסרטים-הספרים. אז למי שאוהב את המבנה הזה - מובטחת הנאה.

אני מתאהב בספרים של לי ציילד , מה הקסם המדהים שלו בסיפוריו שגורמים לו פעם אחר פעם להיות רבי מכר שכאלו?

היום במסע החיפושים גיליתי לי להפתעתי הרבה שיצאו 2 ספרים נוספים בסדרה ושניהם במהדורה דיגיטלית.

שמות הספרים הם חום גבוה , ואישי.

לי ציילד , מי מדגדג אותך בקצב כה מהיר??

איזהו השד שנכנס בך לעבוד בקצב מסחרר שכזה? אגב זה בסדר גמור לי , כל פיסת מידע נוסף על ריצ"ר כמוהו כברכה וסיפוק עבורי.

אני סיימתי את הספר הנוכחי ואני חושב שעד כה זה הספר המוצלח ביותר והמהנה שקראתי עד כה בסדרה , הספר מהווה נדבך חשוב נוסף

על חייו ופועלו מתקופה הצבאית שלו , וכל מידע שכזה עורם לו פרטים עלומים על אדם שמנדב בקמצנות מרובה פרטים על חייו

האישיים.

הפאזל עליו קורם לו עור וגידים , ואני חייב לציין שזו דרך נפלאה לראות דמות שמתפתחת כל העת ככל שממשיכים לקרוא ולהתעמק

בריצר.

ספר זה פותח לנו הקוראים קבוצה גדולה מיחידה מיוחדת לה היה שותף ריצר ואף ניהל אותה מימים עברו.

הקבוצה הייתה סלע איתן שלא ניתן לשבירה וכל חבר שהיה שותף בה הוסיף מימד מיוחד בו היה לו משהו מיוחד ושונה תוך הצטיינות

מוגדרת , וזה הגדיר חברות ומקצועיות בלתי רגילה שיחד כיחידה הצליחה לפתור פשעים חמורים מכל סוג.

כשהתפרקה היחידה , כל אחד מהם מצא לו פינה מקצועית אחרת באזרחות וברור גם שהקשרים שהיו יציבים כפלדה התרופפו להן עם השנים

אך קוד שהיה שמור רק להם למקרה חירום יכול היה להקפיץ את היחידה כולה מכל מקום אם היה צורך בכך.

והקוד הופעל......

עד מהרה חברים מאותה יחידה מוצאים עצמם מותקפים ומתים במוות אלים במיוחד...

גם ריצר מזהה באיחור את הקוד , וכשריצר זועם אתם יודעים בדיוק מה קורה....

חברים נוספים נרצחים וריצר מבין שהכפפות מהידיים הוסרו והוא ינקום במוות כואב , אלים , וודאי !!

ריצר מבין מקרוב כאב לב אמיתי , הוא מבין שהוא חשוף כשהמוות מכה ללא רחמים בחבריו הקרובים ביותר.

אנחנו מתוודעים לכל פרט שהיה קיים ביחידה המיוחדת הזו , מבינים שיש חיים שנבנו לאחר שחרורם מהצבא ושמעבר לכל הכסות

הקשוחה שיש לכל פרט ופרט מסתתרים אנשים רגלים , עם כאב , פחדים , ותקוות לחיים שלווים תוך ייסוד תא משפחתי.

ריצר כמו ריצר ממשיך לדבוק בחייו הנוודיים.

מה עושה אותו אהוב כל כך? הפשטות שלו ? חיי הצדק שלו שכמעט ואינם קיימים בעולם כיום? הכוח הבלתי מרוסן שלו?

כנראה שהכל גם יחד , הסיפור מסופר באופן כל פשוט וקל , אך גם כה מורכב באישיותו של ריצר , שכל המכלול הזה עושה את ספריו

של לי לנוסחא מנצחת כל כך!!

"צרות ומזל רע" (הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009) הוא הספר האחד-עשר בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, חייל לשעבר וחוקר פרטי. ג'ק ריצ'ר, המקבילה הספרותית לקלינט איסטווד, מגלה בפורטלנד טעות הפקדה לחשבון הבנק שלו. "ריצ'ר שירת שלוש-עשרה שנה בצבא, כולן במשטרה הצבאית" (עמוד 16), וכחוקר מנוסה הוא מבין מיד שמדובר במסר מוצפן המעיד על כך שמישהו מחבריו לשירות הצבאי מצוי בצרה גדולה.

מתברר, שפרנסס נגלי, החוקרת החריפה אשר שירתה תחתיו, מזעיקה אותו לחוף המערבי לאחר שכמה מחבריהם ליחידת החקירות המיוחדת נעלמו. ריצ'ר מכנס את פקודיו שעודם בחיים למבצע חקירה אחד ארון בניסיון לגלות מי הרג את חברם לנשק, אשר עבד כקצין ביטחון בחברה הפתחת נשק בעבור משרד ההגנה האמריקני, ומדוע. עד מהרה מתברר להם כי חברת נשק מספקת אמצעי לחימה חדישים, שיועדו לפנטגון, ללקוחות מפוקפקים שלא כחוק.

ג'ק ריצ'ר, גיבורו הקבוע של צ'יילד, הוא בעל ראייה חדה וזיכרון מעורר השתאות לפרטים הקטנים. הוא מתואר אמנם כאיש ציני וקשוח; אך מעבר לחיצוניות זאת מסתתר אדם טוב לב ונדיב, המעוניין להלחם ברע, ולהחזיר לעולם את הטוב והצודק שבו. ריצ'ר, גבר גבוה, גדל גוף וחזק, הינו בוגר האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית "ווסט פוינט". במשטרה הצבאית נחשב ריצ'ר לחוקר קשוח וישר, שלו מוח אנליטי חריף. יחידת החקירות המיוחדת שעליה פיקד עסקה בעיקר בפרשיות הקשורות למבצעיים חשאיים ולביטחון הלאומי האמריקני. במהלך שירותו לחם במבצע מטרה צודקת ובמלחמת המפרץ, וכקצין צעיר עוטר על גבורתו בביירות. הוא איש פעולה ובשעת הצורך אף איש אגרוף, אך בעל לשון שנונה. הוא אינו חושש ליטול את עשיית הצדק לידיו. במסגרת שירותו בצבא הוכשר ריצ'ר כלוחם מיומן בסיור, חבלה, קומנדו ולוחמה זעירה. לאורך סדרת הספרים הוא מתגלה כצלף הבקי היטב בשימוש באקדח ורובה, וכן כבעל מיומנות גבוהה בקרב מגע ואיגרוף.

"ג´ק ריצ´ר הוא קלינט איסטווד, מל גיבסון וברוס ויליס באדם אחד, סופרמן המתאים לזמננו." (מתוך ביקורת שפורסמה ב"אייריש טיימס") ולא בלי צדק. אף שדמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, ואף שלכאורה הסוף ידוע מראש הסיפור עובד. קשה שלא להתחבר לסיפור ולרצות לקרוא כיצד ריצ'ר מנצח את הרעים. צ'יילד טווה סיפור מתח טוב ואמין שנעים לקרוא. מומלץ!!