אפרתי שאלה מה קרה לי ולאן נעלמתי בזמן האחרון. והיא צודקת. אז אני מתנצלת אבל יש לי סיבות. לא את כולן אפרוש כאן, אבל חלק דווקא כן. הסיבה הראשונה היא עיסוקים אחרים. ובראש ובראשונה - אם כל חטאת, הלא היא פייסבוק. וליתר דיוק טרנד חדש ששאב אותי ונקרא סינגלים לוהטים. הרעיון הוא פשוט ודבילי למדי: לוקחים עטיפה של שיר או אלבום, ובמקום לכתוב את שם השיר, כנהוג, כותבים שם חלופי, בהתאם לתמונה עצמה. אבל זה יוצא מצחיק, והבעיה היא שגם ממכר. מי שלא מכיר יכול ללכת לדף ולראות. וכך נשאבתי לטרנד, והכנתי עוד ועוד שטויות כאלה. וכך זנחתי לאנחות את כתיבת הסקירות, או קריאת הסקירות שאחרים טרחו וכתבו, או תגובות אליהן.
הסיבה השנייה היא הספר שקראתי. או ליתר דיוק - כתיבה עליו. הבעיה העיקרית בסינגלים לוהטים היא שעכשיו אני כבר לא מסתכלת על עטיפות אותו הדבר. אני רואה את העטיפה הזאת וחושבת "שכחו אותי בים" או "תקחו אותי מפה" או סתם "נפל לי היויו לים". וזה הפך להיות כבר מטריד. הסיבה השלישית קשורה בקושי שלי לכתוב על ספרים שמאוד אהבתי לקרוא. ומאוד אהבתי לקרוא את הספר הזה.
אז מה בספר? לכאורה דרמה משפטית. סבסטיאן, בן אחת עשרה, עומד לדין על רצח של בן השכנים שלו. זה אפשרי כיוון שזאת בריטניה, ובמערכת החוק שלה אפשר להעמיד לדין פלילי ילדים בני עשר ומעלה. סבסטיאן טועם שהוא חף מפשע, והוריו העשירים עד מאוד והמקושרים ממש מגייסים את עורך הדין דניאל הנטר כדי להגן עליו. כתבתי לכאורה, שכן סבסטיאן הוא סיפור הרקע, הטריגר. הדמות העיקרית היא דניאל, שעובד במשפט פלילי ומגן על ילדים למרות ש"הניסיון שלו עצמו כילד היה נקודת הייחוס היחידה שלו". והניסיון הזה, שלו-עצמו כילד, הוא העניין העיקרי של הספר. במקביל להתפתחות הטיפול בסבסטיאן ובמשפט שלו, מתה מיני שהיתה אימו המאמצת של דניאל, ושני הדברים גם יחד מחייבים אותו להסתכלות רטרוספקטיבית על חייו ועל ילדותו. מילד-הורי המטפל באם מסוממת ומזניחה, לילד מופרע הנודד בין משפחות אומנה, ולבסוף לחייו אצל מיני, ולמשבר שנוצר. הספר מתנהל חליפות בין דניאל של עכשיו לדניאל הילד. הדרמה נוצרת פחות מהמשפט ומהדרך שבה הוא מתנהל, ויותר מהסקרנות לדעת מה בדיוק קרה שם בסוף, בין דניאל ומיני.
עכשיו מגיע החלק שבו אני צריכה לומר מה אהבתי בספר. אני מניחה שהכנות הרבה שבה הוא נכתב והתיאורים נקראים אמינים מאוד. הדמות של דניאל מורכבת ומראה בין השאר את החשיבות של בית יציב ואחריות של מבוגרים בהתפתחות של ילד. גם הדמות של מיני מורכבת וקשה לפיענוח. הסיפור של סבסטיאן די צפוי מראש, אבל אני מניחה שיש רמה מסוימת של מורכבות שכבר לא מומלץ לעבור מעליה במה שהוא בסך הכל ספר באורך בינוני.
מומלץ.


















