ספר מעולה! אחד הטובים שקראתי לאחרונה!
רות, פסיכולוגית, מנהלת יחידת טראומה בבריאות הנפש בלונדון מספרת על מטופליה ובמקביל על חייה האישיים.

הספר מביא לנו זווית ראיה של מטפל שאני מצאתי מרתקת, ובמקביל את הפן האישי, איך מה שקורה בחייה האישיים של רות משפיע על עבודתה ועל מטופליה.

הספר עורר בי מערבולת של רגשות, מהערצה לעבודת המטפלים ועד כעס ועוגמת נפש מהתנהלותה של רות כאמא וכמטפלת. יש גם פן מותח והסוף מפתיע למדי.

היה לי קשה להניח את הספר מידי, משך אותי לקרוא בו עד ועוד ולהצטער שנגמר

במיוחד להורים שבינינו, מדובר בספר הופך קרביים.
הקלות שבה ילד יכול להיחטף ולהיעלם מעל פני האדמה היא מזעזעת.
במקרה זה מדובר במדינת אורגון, ארה"ב. אזור של יערות מושלגים ברוב ימות השנה, מה שמקשה מאוד על החיפושים ובוודאי על מציאת הילד.
נעמי היא בלשית פרטית המתמחה באיתור ילדים. היא מומחית בנושא משום שהיא בעצמה הייתה ככל הנראה ילדה חטופה עד שהצליחה לברוח. אין לה כל זיכרון מהעבר, זכרונותיה מתחילים מהיום שברחה.היא לא בוטחת באף אחד, מעדיפה לעבוד לבד משום שאתה לא יכול לדעת מה אמת ומה שקר בתחום הזה.
בספר היא מנסה למצוא את מדיסון, ילדה בת 5 שנעלמה לפני 3 שנים. לרשויות לא ברור אם היא נחטפה או הלכה לאיבוד ומתה מהיפותרמיה ביער המושלג.
הסיפור מוצג מנקודת מבטה של מדיסון ומנקודת מבטה של נעמי.
לנו, הקוראים, ברור שהיא נחטפה ואנחנו אף לומדים על עברו של החוטף ואני חייבת לומר עם השתדלות רבה שלא לעשות כאן ספויילר, שהעבר שלו מזעזע אותי אפילו יותר ממה שעברה מדיסון.
כשאתה קורא את הספר הזה אתה רוצה לחבק את הילדים שלך חזק ולא להסיר את המבט שלך מהם לעולם!
משום מה אין אפשרות לדרג אז.. ספר טוב - 4 כוכבים.
מומלץ אך לא לבעלי לב חלש.

אז אחרי שקראתי ונהניתי מהספר הראשון "פרויקט X" המשכתי לספר השני בסדרה וההנאה המשיכה.
הפעם אנחנו מלווים את אוואן סמוק במאבקו בפסיכופת שחטף אותו כדי לגנוב את כספו מבלי לדעת את מי הוא חטף...
המשימה להימלט מהטירה בה הוא לכוד היא אתגר אפילו בשביל אוואן.
חייבת לומר שהיו רגעים בספר שתהיתי איך לעזאזל הוא יצא משם כשכל ניסיון נכשל ונראה שנגמרו לו האפשרויות...
הספר מותח, מעניין ומפתיע כאשר במקביל לכך אנחנו חווים עם אוואן את לבטיו אם להמשיך במה שהוא עושה או למצוא לעצמו חיים נורמאליים
מחכה בקוצר רוח לספר הבא!

בספר שלל דמויות מעניינות שכל אחת מהן מאפשרת לנו הצצה אל תוך החיים במצרים על כל תחלואי החברה והשלטון שבה.
ההבדלים בין המעמדות, בין העניים לעשירים, מועברים בצורה בוטה וחדה.
הספר קריא וזורם והעלילה מעניינת כאשר היא עוברת מדמות לדמות ועוסקת בנושאים מגוונים כגון האסלאם הקיצוני, הומוסקסואליות, מעמד האשה, שחיתות השלטון ומאבקו של האדם הפשוט, להתקדם, לצאת מהעוני והנחשלות תוך מאבק מתמיד ומכשולים על כל צעד ושעל. כל דמות נוגעת ללב בדרכה, מעוררת רגש ומחשבות.
כאשר קראתי את הספר הבנתי שאין פלא שרבים כ"כ מבני האסלאם החיים במדינה שכזאת פונים אל הדת כמענה לבעיותיהם. כאשר אין כל תקווה אחרת, הדת היא התקווה האחרונה וכשהחיים כה קשים, ההבטחה לגן עדן היא פיתוי עצום.
בהחלט ממליצה!

הגעתי אל הספר בעקבות המלצות בקבוצת הקריאה בה אני חברה בפייסבוק.
בגדול מסופר על גדי גולן, טייס בחיל האויר הישראלי, בחור מוצלח לכל הדעות שמסוקו מתרסק במלחמת יום הכיפורים. טייס המשנה הוא טייס בשם דיויד, שבמקררהההה יש להם את אותם נתונים פיזיים ובטעות הם מחליפים ביניהם את דיסקיות הזיהוי, מה שמוביל לכך שגדי, הניצול מההתרסקות מזוהה כדיויד, ומאחר ואיבד את זכרונו הטעות ממשיכה...
הייתי תחת הרושם שיש בספר תעלומה שתתגלה רק בסופו - מי משתי הדמויות דיויד וגדי באמת נהרג בהתרסקות המסוק, אך בפועל אין שום תעלומה. ברור מן ההתחלה שגדי הוא זה שניצל.
גדי השאיר ארוסה בהריון שנשבעת שלא יהיה גבר אחר בחייה אחריו, הורים ואחות שלא מפסיקה לחלום שהוא חי...

היו לי כמה בעיות עם הספר הזה ואני אשתדל לציין אותן מבלי לעשות ספויילר

גדי מתעורר ללא זיכרון בבי"ח בארה"ב ועל אף שאובדן הזיכרון מפריע לו מאוד הוא מסרב להיפגש עם מפקדו מחיל האויר ועם סיגל ותמר (הארוסה והאחות) שמאוד רוצות להיפגש עמו כדי לשמוע על רגעיו האחרונים של אהובן. לא ממש אמין בעיני העניין הזה. נותן תחושה שהסופר כופף את הסיפור כדי שיתאים לתכנית..

מעבר לכך, הפריע לי שבערך כל בחורה שפגשה את גדי התאהבה בו, בכל מקום שהוא הגיע אליו הוא מצא "מלאך מושיע" שעזר לו להסתדר.

יש מס' מקרים של "כמעט" מפגש בין גדי לאנשים מעברו שיכלו לזהות אותו, אך בסופו של דבר וכאן אולי יש ספויילר קטן!!!
לוקח יותר מ-20 שנה עד שמתגלה האמת מה שבעיני היה מוגזם ונמשך כמו מסטיק
אבל השיא הוא שאחרי כמעט 600 עמודים לא זכינו לקבל סוף ברור אלא קדימון לספרו הבא של הסופר, מה שנקרא to be continued...

אז אני לא אגיד שהספר אינו קריא וברובו הוא זורם ונעים לקריאה אבל סיימתי אותו בעיקר מעוצבנת

הספר מתמקד בחייה של אלמה, ילדה שאיבדה את הוריה בשואה וגדלה אצל דודיה בסן פרנסיסקו. אהבתה הגדולה של אלמה הוא איצ'ימיי, בנו של הגנן. במקביל מסופר סיפורה של אירינה, עובדת בבית האבות שבו שוהה אלמה.
לאט לאט מתגלים רבדים וסודות מחייהן של השתיים.
נהניתי לקרוא על דמותה המיוחדת של אלמה, אהבתי את העובדה שהיא הוצגה על שלל מגרעותיה מבלי ליפות את אופיה. בכלל, הספר הזה מלא בדמויות שיש בהן משהו מיוחד כמו דודה של אלמה ובן דודה נתניאל.
יש משהו קסום בספר הזה, נהניתי.

מה שבטוח ואני מבינה שאני לא היחידה, הספר הזה גרם לי לרצות לעשות טיול ארוך ביוון ולבקר בכל המקומות הקסומים שמתוארים בו.

אלי, בחורה מאנגליה שגרה בדירה קטנה ועובדת בעבודה משעממת למדי, מקבלת בטעות גלויות מבחור שכותב אותן לאהובתו לשעבר. הגלויות מהוות נקודות אור בחייה המשמימים וגורמות לה לנסוע בעקבותיו ליוון. ביום שהיא נוסעת היא גם מקבלת מעין יומן מסע של הבחור ביוון שמתאר את הטיולים שלו ואת האנשים שהוא פוגש שמספרים לו כל מיני סיפורים. כך שיש לנו כאן מעין אסופת סיפורים קצרים שלא קשורים אחד לשני וסיפור מסגרת של אותו בחור ובחורה.

הספר חביב למדי, אפשר לקרוא ואפשר גם לא...

התאכזבתי!
הספר לא מרגש ולא סוחף, לא מביא עמו שום דבר חדש והכי מתסכל מבחינתי, שבעצם לא קיבלנו תשובה סבירה לנטישתה של האם. נראה שאפילו הסופרת לא יכלה לחשוב על סיבה הגונה...
בהחלט אפשר לוותר

לאחר שקראתי את ספרו הקודם של הסופר "איש ושמו אובה" ואהבתי, הגעתי לספר הזה עם ציפיות מסויימות ולצערי התאכזבתי.
קודם כל, התחושה שהנושא חוזר על עצמו: אדם מבוגר עם מוגבלות חברתית שאיכשהו מוצא את עצמו בסיטואציה לא שגרתית ואז מגלה עולם חדש, נשמע לכם מוכר?
אבל מעבר לחזרתיות, מה שעבד מצוין אצל אובה, לא עבד בספר הזה. כל מיני משפטים שחזרו על עצמם כל הזמן והסיפור עצמו שהוא בהחלט בעל פוטנציאל איכשהו לא הגיע למיצוי, לא היה מספיק מהודק.
איכשהו צלחתי את הספר ולא וויתרתי באמצע אבל בהחלט אפשר לוותר.