איזה ספר קטן ומקסים. אני אפילו לא זוכרת דרך איזו המלצה הגעתי אליו אבל סיימתי אותו תוך כמה שעות והוא בהחלט ריגש אותי ובסופו הדמעות זרמו.
סיפור על אהבה גדולה וכאב גדול, מומלץ!!!

סיפור מרגש על אהבה, אובדן והתחלה חדשה.
לאחר שמאט עוזב את קייטי ללא כל סיבה מוסברת, הוא מניח על מפתן דלתה יומן שיסביר טוב יותר ממנו מדוע עזב אותה. קייטי מתחילה לקרוא את היומן ומגלה שהוא נכתב ע"י אישה צעירה בשם סוזאן לבנה ניקולס... מכאן אנחנו מתוודעים לחייה של סוזאן ולסיפור האהבה יוצא הדופן שלה עם מאט... לא ארחיב יותר כדי לא לקלקל, אבל הספר הזה, עד כמה שהוא קיטש (למרות שבסוף הכל מהחיים), בכל זאת נגע בי איפשהו ולכן אם אתם ב-MOOD המתאים – אל תפספסו.

אחרי שאהבתי את אלכס קרוס של גיימס פטרסון נברתי קצת אחורה ונתקלתי בקסם הזה , ספר הבנוי כיומן שכותבת אמא לבנה , ברגישות באהבה אין קץ ומסירות רבה תוך כדי חששות ממחלה שרובצת ברקע, לתוך כל זה נקלעת קייטי השבורה מאהבה ומאכזבה , קייטי הנעזבת ע"י אהובה חודרת לעולמה של סוזאן ולבנה ניקולאס. את היומן משאיר לה אהובה הנוטש מאט. מה קרה בעבר ?? מי הם סוזאן וניקולאס עבור מאט , אילו שדים מעברו מאט מתמודד ומשאיר את קייטי לבדה עם סוד נוסף שעליה לספר לו. ספר מקסים ברגישותו עצוב שמח חם ואוהב. מומלץ

בדרך כל לוקח לי מס' ימים לסיים ספר ממוצע ואם הוא טוב במיוחד מס' הימים מצטמצם כמובן אלא שאת הספר הזה סיימתי בפחות מחצי יום ולא בגלל שהוא היה מעולה בצורה יוצאת דופן . הספר פשוט זורם וקליל למדי למרות התוכן המעיק ובנוסף כתוב פרקים פרקים - כל פרק קצר יחסית ומאפשר מרווח נשימה ומעבר חלק לפרק הבא . כפי שציינתי הספר זורם והשפה פשוטה . להודות על האמת הוא בהחלט ריגש אותי , עצוב עד כדי קורע לב, יחד עם זאת בתוך החור השחור של העצב צצה התקווה לאור ושמחה.

ספר מעולה, מקסים, מרגש ומדהים.
סיפור על אנשים, סיפור על אהבה ועל החיים.
כל מילה נוספת מיותרת - פשוט רוצו לקרוא.

ספר בסגנון אחר של ג'יימס פטרסון שמוכיח איזה סופר ע נ ק הוא, לא רק בספרי המתח אלא גם ברומן אהבה מרגש.

הרקע לקריאה:
לשמו של פטרסון התוודעתי לאורך השנים באזכורים שונים בקומונות ובפורום ספרים. ההקשר המיידי היה לסוגת ספרי מתח, שבהם הוא ידוע.

כשראיתי את הספר בערימה באחד מהגראג` סיילס, לא התבלבלתי, ובתמורה לחיוך וקנייה של כל מיני דברים אחרים ליקטתי אותו אלי. הוא הצטרף למדף העמוס עם סיכויים שווים להיבחר לקריאה. לא נעים כ"כ להודות, אבל כשחיפשתי ספר שיהיה לי קל לקרוא באנגלית, הגופן הנעים, הריווח הנוח בין השורות והכריכה הנוחה והידידותית – כל אלה שכנעו אותי לקחת אותו לקחת דווקא אותו לטיסות חוצות היבשת.

מכיוון שהמסקנה הסופית היא "אפשר לוותר", ייתכנו בהמשך ספויילרים, אז מי שבכ"ז מרגיש שלא מתאים לו להמשיך, מוזמן לפרוש.

הקריאה:
הספר מתחיל כמובטח בסוג של תעלומה – מה מביא את מאט לעזוב במפתיע קשר חיובי וחם (כפי שנדמה לקייטי), ולהיעלם? אז במקום הסבר, מספק מאט לקייטי יומן לקריאה – היומן של סוזאן (מי זו?).

מהיומן לומדים להכיר את אותה סוזאן, לומדים להעריך ולחבב אותה, מתרגשים איתה ואוהבים איתה, כואבים איתה את מה שכואב, עד ש...

מעניין, לא הייתי בכלל חושב שיש סיכוי ליהנות מהספר. האהבה הדביקה והקיטשית, הסוף הדי ידוע מראש של הפרשייה, ונופת הצופים השורה על הכל – כל אלו מסוג הדברים שמרחיקים אותי מספרים כאלה בד"כ. רק שהפעם, באופן מפתיע, היה לי נוח להמשיך, קל לקרוא, מרגש לא פעם ובכללי (כמה מביך) די כייפי. הוא פרט בלי בושה על כל נקודות הריגוש השבלוניות, שבמפתיע עבדו עלי.

לסיכום:
הספר היווה בשבילי בדיוק מה שנדרש ממנו – ספר טיסה. עוד אחד שעליו אוכל לדווח "קלילון מרגש" ולא יותר. אז אם זה מה שמתאים לכם – בבקשה. לי הוא התאים.

מרגש מרגש מרגש
אין מילה אחרת :)