ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 18 במאי, 2009
ע"י עופר D
ע"י עופר D
הרקע לקריאה:
לשמו של פטרסון התוודעתי לאורך השנים באזכורים שונים בקומונות ובפורום ספרים. ההקשר המיידי היה לסוגת ספרי מתח, שבהם הוא ידוע.
כשראיתי את הספר בערימה באחד מהגראג` סיילס, לא התבלבלתי, ובתמורה לחיוך וקנייה של כל מיני דברים אחרים ליקטתי אותו אלי. הוא הצטרף למדף העמוס עם סיכויים שווים להיבחר לקריאה. לא נעים כ"כ להודות, אבל כשחיפשתי ספר שיהיה לי קל לקרוא באנגלית, הגופן הנעים, הריווח הנוח בין השורות והכריכה הנוחה והידידותית – כל אלה שכנעו אותי לקחת אותו לקחת דווקא אותו לטיסות חוצות היבשת.
מכיוון שהמסקנה הסופית היא "אפשר לוותר", ייתכנו בהמשך ספויילרים, אז מי שבכ"ז מרגיש שלא מתאים לו להמשיך, מוזמן לפרוש.
הקריאה:
הספר מתחיל כמובטח בסוג של תעלומה – מה מביא את מאט לעזוב במפתיע קשר חיובי וחם (כפי שנדמה לקייטי), ולהיעלם? אז במקום הסבר, מספק מאט לקייטי יומן לקריאה – היומן של סוזאן (מי זו?).
מהיומן לומדים להכיר את אותה סוזאן, לומדים להעריך ולחבב אותה, מתרגשים איתה ואוהבים איתה, כואבים איתה את מה שכואב, עד ש...
מעניין, לא הייתי בכלל חושב שיש סיכוי ליהנות מהספר. האהבה הדביקה והקיטשית, הסוף הדי ידוע מראש של הפרשייה, ונופת הצופים השורה על הכל – כל אלו מסוג הדברים שמרחיקים אותי מספרים כאלה בד"כ. רק שהפעם, באופן מפתיע, היה לי נוח להמשיך, קל לקרוא, מרגש לא פעם ובכללי (כמה מביך) די כייפי. הוא פרט בלי בושה על כל נקודות הריגוש השבלוניות, שבמפתיע עבדו עלי.
לסיכום:
הספר היווה בשבילי בדיוק מה שנדרש ממנו – ספר טיסה. עוד אחד שעליו אוכל לדווח "קלילון מרגש" ולא יותר. אז אם זה מה שמתאים לכם – בבקשה. לי הוא התאים.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת