את הביקורת הזו אני מפנה באופן אישי למחבר ניב דרוקר...
בעיניי, אתה פשוט אדם חסר אחריות!!! זה המשפט שבמהלך כל הספר זעק מתוכי
אתה לא גיבור, ולא מגיע לך להדליק משואה ביום העצמאות, אתה פשוט אדם אגואיסט בנימי נפשו.
כיצד זה חשבת לעצמך להדאיג בצורה כל כך נפשעת את הורייך, את בני ביתך?
האם לרגע לא עצרת וחשבת מה היה קורה אילו?
אילו לא הייתם מצליחים? האם בשביל רגע אחד של הנאה להשליך חיים שלמים? למה?
אני מאוד "אוהבת" את אלו הטוענים לאדרנלין מציף את גופנו? במה? בזה שאתם מסתכנים ומסכנים אחריכם? בחוסר התחשבות במי שנותר מאחוריכם?
ניב דרוקר כמו צעירים רבים אחרי הצבא, נסע לטיול בבוליביה, בג'ונגל נידח, שאינו מוכר לאיש...
ניב פוגש את שאול, צעיר ישראלי שמכיר את המדינה, ואת כל מה שהיא מציעה למטייל הישראלי, מפגיש את ניב עם עידן, צעיר ישראלי שמעוניין לצאת למסע יחד עם ניב...
ניב ועידן, צעירים המחפשים אתגרים חדשים וסיכונים...שאול ממליץ להם על נהר המיניקי, מקום שאוליי רק האינדיאנים תושבי המקום יכירו....
ניב ועידן, מתחילים במסע, בליווי קבוצת מדרכים מקומיים, בשלב כלשהוא הם מוצאים את עצמם לבד, המדרכים נסים על נפשם כי אינם מתמצאים במקום כלל וכלל...
הם עוברים תלאות וייסורים, ורק לאחר התערבות של כוחות חילוץ הם בחיים!
בהתחלה חשבתי אולי זה הגיל? הם צעירים? לא! חד משמעי לא!
אף אחד לא אמור לעשות דבר כזה, לנסוע למקום נידח שכף רגל לא דרכה בו....
אפילו תושבי המקום האינדיאנים לא מכירים את הנהר הזה...
אני יודעת שיקומו החכמולוגים ויטענו את הקלישאה הנפוצה....בכל דבר יש סיכון, נכון ! אבל יש דברים מסוכנים בהרבה...יש דברים שעלולים לגרום למוות מיותר....
לאחר שסיימתי את הספר החלטתי בצורה חד משמעית .(ובבקשה אל תנסו לשכנע אותי)....
אני לנהר המיניקי לא נוסעת! וזה סופי!

















