• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
עד הקצה

עד הקצה

מאת ניב דרוקר

הביקורת של אורי רעננה

תמונה של אורי רעננה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
עד הקצה

עד הקצה

מאת ניב דרוקר

הביקורת של אורי רעננה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של אורי רעננה
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2015
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
רחלי (live)
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 10 שנים

“את הביקורת הזו אני מפנה באופן אישי למחבר ניב דרוקר... בעיניי, אתה פשוט אדם חסר אחריות!!! זה המשפט ש”

4/7
ביקורות על עד הקצה
הבאה
דן-1
לפני 10 שנים

“רציתי רק לציין שמתוכן הספר עולה ספר דומה שנקרא על סיפור ההישרדות בג'ונגל הבוליביאני, אותו אפשר”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•2 דקות קריאה

לדעתי , שם הספר היה צריך להיות:" טיפשות והנצלות בנס" מאת שני מטומטמים.
שני "ישראלים", יוצאים לג'ונגל של בוליביה כדי להגיע לנחל כלשהו ומשם בדוברה שיבנו מגזעי עצים, אל קצה הנחל וסוף המסלול.
השיטה היא:" סמוך" או " סמוך יהיה בסדר".
בחירת הנתיב נעשית על סמך כמה מלים עם מארגן טיולים.
בחירת המדריך נעשית לאחר שהתיאשו ממציאת מדריך אחר. כך, שההנחיה הסטנדרטית לבחירת מדריך לטיול ביער בבוליביה ,היא, חפש מדריך מוסמך ולאחר שנואשת , סמוך על הבטחה של מישהו בכפר כלשהו כי.. אחר יודע את הדרך.
האחר(הוגו) ביקש את המפה והתוואי שציירו, ואמר כי התוואי שגוי ויש לו תוואי אחר. כשנשאל היכן התוואי, הצביע על אזור ענק באצבע ( לא ברור אם זו הבוהן או הקמיצה),ומכאן הבינו גיבורנו ללא החת כי... המדריך לא יודע לקרוא מפה.
מה הייתם עושים ברגע זה אם אינכם ישראלים? לישראלים ההחלטה ברורה...להמשיך!!!
ועכשיו באות ההרפתקאות שתיאורן צפוי. החלק המיוחד, הוא הגעתם של גיבורנו האמיצים לרעב וצמא של כמה ימים.
והנה כרגיל אצל יהודים , ב..פוקס.. הגיעה ההצלה בזמן.
הם, כמובן לא יכלו להשתמש בבדיחה על , שיירה מלכותית שעברה מעל נחל סואן, והנה הנסיכה האהובה נראתה נופלת למים.
כל נסיונות השכנוע להתנדב להציל את הבת יקיר, לא צלחו. המלך הבטיח כמו שמקובל כי המציל יהיה יורש העצר והנסיכה תהיה לו לאישה.
והנה נראה פתאום עלם צעיר, יפה , שרירי וחסון קופץ אל המים הגועשים ומציל אותה.
כשיצאו מן המים , נקבצו סביב הזוג המאושר כל העתונאים, כשהשאלה הסטנדרטית מרחפת באויר: " איך העזת לקפוץ למים הגועשים? מה היתה הרגשתך בזמן הקפיצה? ועוד כאלו שטויות.
השיב להם גיבורנו :"רק רגע, לפני שאני עונה, אני רוצה לתפוש את המנוול שדחף אותי מהגשר".
ואזהרה , אם בעקבות ספר זה יהרג מישהו בגלל תעלול דומה, אדרוש מכותבי הספר את דמו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זלי
זלי
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של נצחיה
נצחיה
4קוראים|גיל ממוצע65|100%נשים

על המבקר

תמונה של אורי רעננה

אורי רעננה

ותיק
חבר מזה 16 שנים
951 ביקורות•30 נבחרות•6,488 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של אורי רעננה
אורי רעננה
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות951
ביקורות נבחרות30
לייקים שקיבל6,488
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת373ספרות מקורית206מתח ריגול והרפתקאות73

דיון על הביקורת

1 תגובה
נצחיה
נצחיה•לפני 10 שנים

ביקורת חשובה מאוד.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של אורי רעננה

אהבה בשש תיבות

אהבה בשש תיבות

מיכל בראון

ספר רב תחומי על משפחה בסיסי של גיבורנו דניאל בון-הבן, אנטון האב והגורם המסובב את התהליכים הוא האם.
זוהי מערכת סגורה של יחסים תלות, של כל אחד מהגורמים, שיוצרת משקעים במיוחד אצל בון. מערכת זאת עטופה אצל בון ביכולת לקישוריות והתקשרות ישירה שבסיסה אינו בעל ציפיות לטווח ארוך.
ועדיין חלונות פתוחים וקשרים נוצרים. וכמו במנהרה, על ידי שני צדדים. בון ואביו, בון ואימו בקשר וירטואלי, ובון וויוויאן: אשה דינמית, וחודרת מבט ותבונה.
הספר כתוב כמו מוזיקה בעוצמות שונות. במהלך הקריאה, נפרמת לאט לאט ובצורה רגישה , מערכת אילוצים ומגבלות שבון כפה על עצמו.
הקריאה הפכה אותי שותף אמפטי לגיבור, בלי קיטש שיכל לסתום את נימי ההבנה והמסרים שהספר נותן.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנהר הקפוא

הנהר הקפוא

אריאל לוהון

קראתי את הספר בהנאה מרובה , למרות הסתייגות יחידה.
מדובר בתקופה "עוברית" בחיי ארצות הברית המתהווה. עדיין מותר להשמיד ילידים, והמשמיד הופך לגיבור וממונה ל.. שופט. בתקופה זאת, שניתן לראות בה מעצבת את עצמה לדורות הבאים, לשופט דרגות חופש בקבלת החלטות, ויכולת לעבור כהרף עין מתפקיד זה לתובע או עד.
הדיונים מהירים, והמעבר מהירארכיה אחת לגבוהה יותר, מהירים. גם שיטות החקירה הן פשוטות, ולכן גם מערכת הצדק והקהל שמגיע למשפט אם זה בפאב או במקום דומה, סמכות להביע את דעתם.
כשאני כותב שורות אלו,עולה בי תמיהה איך התפתח תהליך מופלא של מערכת מסודרת ומאורגנת כמו זו הקיימת היום.
בתוך מערכת זאת יש ערכים. במרבית המקרים ברורים כמו זכות הקניין ואחרים. בכל מקרה חברות והריון טרום נישואין, נחשבים לניאוף וחרפה. אפילו אם הזוג מתחתן מיד. במקרים אלו שולם קנס קבוע, למדינה??
הסיבוך מתחיל במקרים של אונס, שאין בן זוג מוכח, או במקרה הגרוע יותר, אחד האנסים הוא השופט.!!!
שם הנאנסת חיה בבושה גם אם תתלונן על האנס.
ציר העלילה מאויש על ידי מרתה ואפריים, שלמרות שנות הנישואין הרבות, עדיין נוהגים כזוג צעיר. אפריים עשה לעצמו חיים קלים ומשתמש בפסוקים של "שיר השירים" על פי המקור, או בהתאמות קלות כתבלין לביטוי אהבתו.
מרתה היא מיילדת, ומרפאה בצמחי בר, פסיכולוגית לעת מצוא, ובעיקר יזמית חברתית.
מכאן מובנת מעורבותה בכל ההיבטים של חיי הקהילה, וביניהם חקירת מקרה רצח ואונס.
מכאן אני ממליץ לקוראים להתרשם בעצמם מהספר.
הכתיבה בספר היא יפה, תיאורית ודינמית. היא אינה מחמיצה פרטים חשובים, ומביאה את האווירה של המקום, הריבוד החברתי, וקשיי החורף שהופך את המקום לנהר קפוא.
הבעיה היחידה שמצאתי בו היא שהדינמיקה ומקצב הספר "מואטים" במקומות מסויימים על ידי פירוט יתר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

ז'ול ברביי ד'אורווילי

ספר טוב מאוד בחלקו הסיפורי ומצויין בניתוח המנגנון הפסיכולוגי הנשי כפי שמתואר בספרות, ובגישת פסיכולוגים שונים כמו לקאן או פרויד.

הספר מביא שני תהליכים שמשלימים אחד את השני:
- רצונה של אישה אצילה להינקם בבעלה על ידי ירידה לזנות בצורתו השפלה ביותר.
- וידוי של בתה הקטנה, שמזעזע ומציג לאישה את המחיר שמשלמים בגישה זאת.
ספר קצר עם סגנון כתיבה מעודן, ונוגע ללב.

כאיש שאינו מודע לגישות הפסיכולוגיות בנושא זה, הזדעזעתי בתחילה מהמהלך ה"אמיץ" של האישה.
והנה באה ענת רונן ומקשרת את הרכיבים הללו לסיפורים כמו זה של "כרמן". עד היום זיהיתי את כרמן כחלוצת השחרור הנשי, והנה להופעה הראשונה שלה כאישה שהיא קלה כפרפר באהבה, יש משמעות נשית שראוי להעמיק בה.
הוא הדין בספר "סיפורה של O" ואחרים.
כדאי לקרוא את הספר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
ילדי המבחנה

ילדי המבחנה

יהושע (שוקי) דור

ספר זה גרם לי לחוסר שינה ויום שלם של קריאה עד שסיימתי אותו.
נושא ילדי מבחנה או השתלות חוץ גופיות על כל צורותיהן, יכול להיות חבילה קשה לעיכול. וכאן השכיל הכותב להביא את התהליכים, כשהם שזורים בהיסטוריה האישית שלו על גווניה.
מזלו של פרופסור יהושע דור דומה קצת לגלישה על גלים. לתפוס את הגל בהיווצרו, ולרכב עליו לכל אורך הדרך.
במקרה שלנו הכותב חווה את התחלת המחקר, ולווה אותו תוך בניית מרכז מפואר לנושא במרכז הרפואי בשיבא.
הוא הבין כי ההפעלה וההגעה להישגים מותנית בהעמקת התודעה בציבור, ואפילו קבלת היתרים מרבנים אורתודוקסיים וחרדים.
ואפילו רומן אפלטוני עם אדווינה, חוקרת מעולה, מוסיף תבלין. בצד תהליכים של ניסוי ותעייה.
הישירות והכנות בכתיבה מתבטאים בהבאת תחרויות בין קולגות לא דווקא לעבודה הישירה, אלא של טרמפיסטים כמו פרופסור משיח, שקופצים בראש, בסוף תהליך מורכב וארוך, וכל מה שנותר הוא להוליד את התינוק בלידת חתך.
הספר מביא תהליכי הקפאת זרע, ביציות ואף עובר.
הסיפור של קיוון כהן, מרגש במיוחד, ואותו אשאיר לקוראים.
לא נתתי ציון מרבי, כי חלק מהאפיזודות דורש ניכוש, אבל אין בזה לפגום מהערך המוסף שספר זה נותן לקוראיו.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנאום הריק

הנאום הריק

מריו לבררו

תמיד תהיתי מהוא אקזיסטנציאליזם, והנה בקריאת ספר זה התגלה לי סוד הפלצנות.
עליך לכתוב נשגבות על לא כלום!!!
למשל, אני והמוחק (אם יש דבר כזה היום), ויחסי אל ... הממשלה, אפשר גם שואה, או כל דבר אחר.
אם אצליח להגיע ל 172 עמודים, אהיה מקובל על החברה הגבוהה ואולי יצטטו אותי, בפגישות קוקטייל.
למשל:" מצב המוחק מול דף ציורי ילדים מעלה שאלה משפטית ובעיקר אתית.."
יכמו שאמר הילל הזקן " ואידך זיל שלים.." והתרגום " ומכאן צא ולמד.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
סרטי מרקורי מציגים

סרטי מרקורי מציגים

אנתוני מארה

לעתים יש ספרים שקריאה בהם יוצרת רצון לטעום את תוכנם לאט לאט.
כזהו הספר הזה.
כמות מטבעות הלשון , התיאורים הישירים והסמויים בו, עצומה. וכל התעמקות בו מביאה עוד תובנות.
להלן כמה דוגמאות:
"איפה הכלא?" שאלה מריה.
"אני חושבת שהכל כאן כלא."
כל מקום שאליו מריה הסתכלה החזיר לה מבט מאשים.
או, לאחר רעידת אדמה ליד האטנה:" הנחשול בלע ערים שלמות .. ופלט אותן כמעלה גירה .... סביב סביב , יצורי ים משונים טבעו באוויר".
וקטע אחרון :( מעיתון) "סיניורה אוגוסטינו. אי ספיקת לב."
"יש אנשים עם מזל" אמרה אנונציאטה. .... " הלב שלי הפסיק לספק כבר מזמן, ואני עדיין פה"
והנושא, קצת מתאים לתקופתנו, ערב מלחמת העולם השניה, נקבעת ועדה בארה"ב לצנזור סרטים, וספרים לא ראויים. יש צנזורה, ומתפתחות טכניקות לעקוף אותה.
ספר רב שכבתי מענין ומרתק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
דלת אמות

דלת אמות

יערה ענבר

אודה ואתוודה כי כמעט ולא קראתי ספר זה.
איני דתי ולא, כל שכן, חרדי. ההתעמקות בתלמוד נראתה לי , עד לקריאת ספר זה, טובה לחרדים. נתקלתי בפרשנות "משפטית" שניתנה על ידי רב לסוגיה מסויימת, והוקסמתי מהמתודולוגיה שלה.
ומצד שני , אמרתי לעצמי, " נו, זה כל עורך דין להטוטן יכול לעשות".

הפעם גיבור הספר הוא פרופסור לתלמוד, חילוני במוצאו, וחילוני כיום, שמדבר על ערכים אנושיים המצויים בתלמוד ויחס הרבנים אליהם.
אחד מהעיקרים שמוזכר שם הוא קידוש ומתן מקום למחשבות שיוצרות מחלוקת או "איפכא מסתברא" שנדרשה בשביעי לאוקטובר, ולא הייתה. ויש עוד דוגמאות.
בטרם תידרשו ללבוש קפוטה ושטריימל, אומר כי הדברים שנאמרו לעיל, הם במסגרת הסיפור.
עיקר הדברים הם ביחסים במשפחה, שמובילים לגירושין של ההורים, והשפעתם על התפרצות שקט והסתגרות קטטוניים אצל הבן. נ(ו)חם שמו.
הפורקן של הבן הוא בצילום, ובזה הוא מבטא את עולמו הפנימי.
היחסים במשפחה דינמיים ומרתקים, אנושיים כל כך, בכל הקליפות שלהם. אלישע האב שמנסה להתקרב לנחם אבל חסר כלים, לילי האם עם יכולות מעשיות לא שימושיות, ומעגלי המשפחה המורחבים. בל נשכח את פוקוס, כלב רחוב , בעל תבונה ואינטואיציה שמשמן את העלילה.
ספר כתוב בכישרון, שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
בוגדת נאמנה

בוגדת נאמנה

אולסיה קנטור

השאלה שהספר מעלה היא כיצד לשרוד במנגנון דיקטטורי ש"מתפרנס" מהלשנות, הפחדה בשיטות שונות, ותקיפת יצר ההשרדות הטבעי של האדם.
המקום: רוסיה הסובייטית עם מנגנוניה ה"משוכללים" בצורת העלמה של יחיד או קבוצה, זריעת אי אמון בין ה"אזרחים", ובעיקר ניצול הכוח להטבות אישיות.

על הקרבן להחליט אם ל"שתף" פעולה, ולקבל מטריית הגנה, או להצמד לעקרונותיו ולקבל את העונש המתאים.

כך היא סופיה שאביה נעלם ביום אחד, ומשפחתה יוצאת אל היער לחיות בצד הפרטיזנים.

סופיה אינה מוותרת על מטרתה למצוא את אביה ולדעת מה קרה לו. היא מקריבה גם את גופה לצורך הענין, לאו דווקא בקהות חושים.

הסוף מפתיע אך הגיוני. וזאת אני ממליץ לקוראים לחוות בקריאת הספר.
העלילה דינמית קצבית ומעניינת.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
מפקד השדה הגדול מכולם

מפקד השדה הגדול מכולם

אלישיב שמשי

נכנסתי לספר זה מכמה טעמים.
א. דמותו של יגאל אלון בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, היא מוחמצת. זאת לדעת חוקרים רבים. פשוט הוא נפל ברשתו של בן גוריון, ולא קיבל את המגיע לו כשהדמות המקבילה היא משה דיין.
ב. אלון זכה לביוגרפיה מפוארת , כתובה על ידי אניטה שפירא שכל מה שאני יכול לעשות זה לגרוע מעוצמתה.
כשקראתי את הביוגרפיה שכתבה שפירא, הרחתי את הטבונים בכפר תבור כיגאל גדל שם עד למעבר ללימודים בבית הספר כדורי.ואילך.

מאידך, אלישיב שמשי הוא היסטוריון צבאי, אמיתי ( לא כמו כמה פיברוקים מפוארים על מלחמת השחרור). וככזה, הוא מרים עיניו אל המכלול. לדוגמה ספרו "היכן אני נמצא לעאזאזל" , על טעויות ניווט בקרב ומשמעותן.
הוא אינו מחליק בעיות מחד, ואין הוא כותב להביא לגיליוטינה את מושא הדיון שכשל או ההיפך.
אלישיב סיים את הצבא כאוגדונר, ואני סיימתי שירות מילואים עם אותו צוות,בתפקיד נהג טנק עם אותו צוות אורגני,( צוות בריבי), בכל המלחמות. ואני עוקב אחר ספריו.
בספר זה משתדל אלישיב להציג את יגאל אלון מההיבט הצבאי , הטקטי והאיסטרטגי. כיצד התפתחה אצלו הדמות של המפקד שלוקח אחריות לטעויותיו ולאלו של פיקודיו. כיצד הוא הבין נכוחה את הביטוי "בתחבולות תעשה לך מלחמה", וזאת באמת, במקרים רבים, במצב של "מעטים מול רבים".
אלישיב מצליח להביא את הקרבות ומורכבותן הן מנושאים איך להפיק יותר מהכוחות העומדים לרשותו, טקטיקות, הגישה העקיפה ועוד ועוד.
שלא כמו בספריו האחרים, חסרות כאן תמונות, ובעיקר מפות או תצ"א. השימוש בשמות הישובים הערביים המקוריים, צפוף מדי והקשה על הקריאה הרציפה.
מצד שני ניתן לראות צבא צעיר, ללא משמעת. לא אחת , מג"ד מחליט לסגת, מבלי לדווח על כך למעלה, כי ירו עליו מספר כדורים, החליט כי האוייב חזק יותר וכהנה וכהנה.
אותם מגדי"ם, ואחרים לא הבינו כי הכוחות האחרים תלויים בהם.
ובתוך כל הקרבות היו נצחונות, לעתים עם הרבה מזל.
בתוך הסיפור עולה הפוליטיקה.
יגאל אלון מתבקש לאייש תפקידים ברמות שונות. והנה הפלא ופלה, נבחרו רק אנ"ש, אנשי פלמח, קיבוצניקים. לא נבחר איש ( למעט מיקי סטון), לתפקידים אלו .
איך אומר אהרון ברק " חיפשתי , אבל לא מצאתי."
איך אומר אחי שהיה בצוות של התותחים שהבעירו את שדות החיטה ליד הדגניות ועצרו את הסורים במלחמת השחרור: עצרנו אותם יחד , הקידום היה לפי הקיבוץ.
גם כשצריך לספר לבן גוריון על הכשלונות בלטרון, נשלח בסוף רבין לבשר לו.
( למה זה מזכיר לי משהו באוקטובר?)
יצאתי בהרגשה כי בנושאים אלו ( מינויים, ודיווח לדרג בכיר), עדיין אנחנו מכים על אותו סדן, אולי עם פלפון ולא בג'יפ מקרטע.
ולבסוף כותרת הספר:
מספרים על נח( מהתיבה), כי היה צדיק תמים לדורותיו. והשאלה אם זה לדורו , או היה גדול מכל הצדיקים.
כותרת הספר בומבסטית. :... "הגדול מכולם?"
אני מזכיר למחבר הספר, אלישיב שמשי כי גם הוא מכיר אוגדנר שריון בשם מוסה פלד, שהציל את רמת הגולן, וזאת בפיקוד שקט ומבין.
האחרון זכה להיות מונצח על הקיר בווסט פוינט בארה"ב, כ.. אחד ממפקדי השריון הגדולים בהיסטוריה. ואל יהיה זה נקל בעיניכם.
נ.ב
שירתי ביום כיפור תחת פיקודו, אמנם כחפ"ש- עגלון של טנק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה

ביקורות נוספות על "עד הקצה"

עד הקצה

עד הקצה

ניב דרוקר

קצת לפני גיל 30, כשהכרתי את מי שהפך ברבות הימים לבעלי, באחד הדייטים הראשונים שלנו, אמרתי לו חצי בצחוק-חצי בקצת פחות בצחוק שאני רוצה חבר כדי שבגיל 30 יהיה מי שישלח אותי לעשות צניחה חופשית לראשונה בחיי. הוא לקח אותי יותר מדי ברצינות וליומולדת 30 עשיתי את מה שהפך לדבר האמיץ ביותר שעשיתי בחיי. תכלס, היה כיף, אבל אני את האדרנלין שלי מעדיפה לקבל מדברים אחרים. וחוץ מזה, אדרנלין זה לחלשים. אפשר לחיות גם בלי זה, אם תשאלו אותי.

וכל ההקדמה הזאת כדי להגיד שבתור פחדנית עם קבלות, קשה לי להבין אנשים שחיים מאדרנלין, או אנשים שמרגישים חיים רק במצבים של דופק מואץ וחוויות של כמעט מוות. אחד מאלה הוא ניב דרוקר, בחור שקראתי ריאיון איתו בעיתוני השבת לפני שבועיים. הוא קיבל את החיים שלו במתנה אחרי שכמעט הלך קפוט באחד הג'ונגלים של בוליביה, בריו מניקי. אבל הוא נשאר בחיים כדי לספר ולכתוב על החוויה הבאמת מטורפת ועוצרת הנשימה שעבר שם. כן, לפעמים החיים מספקים את התסריטים הכי מפחידים שיש. והריאיון איתו השאיר לי טעם של עוד אז קניתי את הספר שלו – ספר מרתק שקשה להניח מהידיים, בעיקר כי כל כולו מציאותי.

ניב דרוקר נסע כמו צעירים רבים בגילו לטיול של אחרי צבא בדרום אמריקה. הוא הגיע עם מטען של הרפתקנות ורצון לצאת ל"אקספדישן" – מקום שאף אחד לא היה בו לפניו. בבוליביה הפנו אותו אל שאול, בחור ישראלי שמכיר אותה כמו את כף ידו ויודע לייעץ לכל ישראלי הרפתקן שמגיע אליו. במשרד של שאול ישב עידן, עוד בחור ישראלי, מבוגר מניב בשנתיים, שרק חיכה שיגיע פרטנר הרפתקן כמוהו. שאול המליץ לניב ועידן לצאת לטרק בריו מניקי, נהר המניקי, בלב הג'ונגלים, מקום שאולי רק האינדיאנים המקומיים מכירים, וגם זה בספק. הוא הפנה אותם לבחור מקומי שיוכל לעזור להם ולקשר בינם לבין מדריך שייצא איתם לטרק. בסופו של דבר הם מצאו אינדיאני מקומי שטען שהוא מכיר את המניקי, והוא צירף לטרק גם את בן דודו. ביחד הם יצאו לטרק ששום תסריטאי לא יכול היה לחשוב עליו. הם נכנסו ללב הג'ונגל, הראות שלהם הייתה מוגבלת לכמה מטרים קדימה, הם נאלצו לפלס לעצמם דרך באמצעות המצ'טה, הדרך הייתה כל כך מסובכת וההתקדמות שלהם הייתה כל כך איטית עד שבשלב מסוים, המדריכים (שהתגלו כחאפרים מקצועיים שלא מכירים את האזור) נטשו אותם כדי להציל את עצמם והשאירו את ניב ועידן בלי מפה, בלי אוכל ובלי תקווה שיצליחו לשרוד. המניקי התברר כנהר סוער במיוחד עם מערבולות וזרמים תת-מימיים מטורפים שעובר בתוך קניונים ענקיים ובלתי עבירים, עם ראות כמעט אפסית. הם נאלצו להתמודד עם תולעים שחודרות לגוף ואוכלות אותו מבפנים, עם נחשים, תנינים וכמה התקפות של צרעות שחורות ואכזריות. הם כמעט טבעו, כמעט גוועו ברעב וכמעט הפסידו לאיתני הטבע. אבל בסופו של דבר כוח הרצון שלהם ניצח, וגם העובדה שמשלחת חילוץ של חברת הביטוח יצאה כדי לחלץ אותם לא הזיקה.

קשה למישהי כמוני שכל קשר בינה לבין הרפתקנות מקרי בהחלט להבין את ניב ושכמותו. ועוד יותר קשה לי להבין איך למרות החוויה שעבר, הוא המשיך לטייל עוד כמה חודשים בדרום אמריקה. אבל הספר כשלעצמו מותח לכל אורכו, למרות שהסוף ידוע מראש, והסיפור הוא כאמור סוג של המציאות עולה על כל דמיון. אין ספק שהחוויה הזאת שעברו שני המוצ'ילרים היא החומר שממנו ספילברג יכול להרוויח הרבה כסף.

בשורה התחתונה – ספר לא שגרתי ומומלץ.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גלית
עד הקצה

עד הקצה

ניב דרוקר

שני מטיילים ישראלים, בטיול שלאחר הצבא, מחליטים לצאת לאקספדישן (מקום בו רגל אדם לא דרכה מעולם).
בבוליביה לא חסר מקומות כאלה, בעיקר בג'ונגלים הסבוכים, והם מחליטים לצאת למסע בעקבות נהר המניקי. הם מאתרים שני מדריכים מקומיים שמעידים בביטחון שהם יודעים להתמודד עם מסע כזה.
ניב דרוקר, כותב הספר, מתאר בגוף ראשון את כל הסיפור. את עידן שותפו למסע הוא פגש מבלי להכיר קודם לכן (כיאה לסגנון הטיול של לצאת לדרום אמריקה עם חברים מסוימים, ולהחליף שם כל הזמן אנשים כמו גרביים).
ההורים המסודרים של ניב מבקשים ממנו פירוט של המסע, לאיפה הוא ילך, באיזה יום זה יסתיים, וטלפונים חשובים. בתכנון ההתחלתי זה היה אמור לקחת שבוע אחד.
לאחר מכן המדריכים אומרים לו שזה כנראה ייקח קצת יותר, אז ניב מעדכן את שאול, המארגן טיולים, שאם ההורים שלו יתקשרו אליו, שיגיד להם שהטיול התארך ושלא ידאגו.
אגב אותו שאול אמר לניב שרוב הטיול הם יוכלו לשוט על רפסודה בנהר, בלי להתאמץ יותר מדיי.

הכל מתוכנן, הכל טוב ויפה. נשמע נהדר בסך הכל.
דבר לא הכין אותם לעובדה שהמסע הזה הולך להשתבש לחלוטין.

מסתבר שנהר המניקי לא מאפשר להיכנס אליו, ולא מאפשר לשוט על רפסודה ולזרום עם הזרם. הוא שוצף וגועש, ורוב הזמן הם נאלצים ללכת דרך הג'ונגלים, עם פילוס הדרך בעזרת מצ'טות, ואינספור חרקים עוקצים ופציעות.
הדרך מתארכת, האוכל עומד להיגמר, ולאחר 14 יום המדריכים מחליטים לנטוש אותם כדי להציל את עצמם, בלי לדאוג מה יקרה לישראלים שנותרו לבד.
במצב הזה, ניב מגלה תושיה רבה, ומעודד את עידן שנמצא איתו שהם יכולים לשרוד.
הם קופצים למים מגובה רב, נסחפים במערבולות, רואים תנינים, מתייבשים ממחסור במים ומה לא.
לאחר קרוב לחודש מתחילת המסע, נגמר הסבל, ובא מסוק לחלץ אותם, לאחר שההורים המודאגים דאגו להתקשר לגורמים הרלוונטיים.

נשאבתי לספר הזה ומצאתי אותו מרתק במידה בלתי רגילה. אמנם השפה לא עשירה במיוחד, והתיאורים אינם של סופר מיומן, אך לקרוא סיפור אמיתי שהתרחש בלב הג'ונגל זו חוויה מיוחדת במינה.
אהבתי שניב אמר לקראת הסוף, כאשר הבין את הערך של החיים הפשוטים:
"החלטתי כשאחזור לארץ לאכול פחות שעועית ויותר גלידה".

לפני 6 שנים•
★★★★★
•חיפושית
עד הקצה

עד הקצה

ניב דרוקר

את הביקורת הזו אני מפנה באופן אישי למחבר ניב דרוקר...
בעיניי, אתה פשוט אדם חסר אחריות!!! זה המשפט שבמהלך כל הספר זעק מתוכי
אתה לא גיבור, ולא מגיע לך להדליק משואה ביום העצמאות, אתה פשוט אדם אגואיסט בנימי נפשו.
כיצד זה חשבת לעצמך להדאיג בצורה כל כך נפשעת את הורייך, את בני ביתך?
האם לרגע לא עצרת וחשבת מה היה קורה אילו?
אילו לא הייתם מצליחים? האם בשביל רגע אחד של הנאה להשליך חיים שלמים? למה?
אני מאוד "אוהבת" את אלו הטוענים לאדרנלין מציף את גופנו? במה? בזה שאתם מסתכנים ומסכנים אחריכם? בחוסר התחשבות במי שנותר מאחוריכם?
ניב דרוקר כמו צעירים רבים אחרי הצבא, נסע לטיול בבוליביה, בג'ונגל נידח, שאינו מוכר לאיש...
ניב פוגש את שאול, צעיר ישראלי שמכיר את המדינה, ואת כל מה שהיא מציעה למטייל הישראלי, מפגיש את ניב עם עידן, צעיר ישראלי שמעוניין לצאת למסע יחד עם ניב...
ניב ועידן, צעירים המחפשים אתגרים חדשים וסיכונים...שאול ממליץ להם על נהר המיניקי, מקום שאוליי רק האינדיאנים תושבי המקום יכירו....
ניב ועידן, מתחילים במסע, בליווי קבוצת מדרכים מקומיים, בשלב כלשהוא הם מוצאים את עצמם לבד, המדרכים נסים על נפשם כי אינם מתמצאים במקום כלל וכלל...
הם עוברים תלאות וייסורים, ורק לאחר התערבות של כוחות חילוץ הם בחיים!
בהתחלה חשבתי אולי זה הגיל? הם צעירים? לא! חד משמעי לא!
אף אחד לא אמור לעשות דבר כזה, לנסוע למקום נידח שכף רגל לא דרכה בו....
אפילו תושבי המקום האינדיאנים לא מכירים את הנהר הזה...
אני יודעת שיקומו החכמולוגים ויטענו את הקלישאה הנפוצה....בכל דבר יש סיכון, נכון ! אבל יש דברים מסוכנים בהרבה...יש דברים שעלולים לגרום למוות מיותר....
לאחר שסיימתי את הספר החלטתי בצורה חד משמעית .(ובבקשה אל תנסו לשכנע אותי)....
אני לנהר המיניקי לא נוסעת! וזה סופי!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רחלי (live)
עד הקצה

עד הקצה

ניב דרוקר

רציתי רק לציין שמתוכן הספר עולה ספר דומה שנקרא על סיפור
ההישרדות בג'ונגל הבוליביאני, אותו אפשר
לקרוא
בספר "בחזרה מטואיצ'י" (גינזברג,
1985)

.
מעבר לדמיון בעלילה ובסוף הטוב (הצלה לפני מוות) הספרים די דומים...
גם עם הדמיון הנ"ל שאני לא יודע אם הוא מקרי או לא מקרי ,ממליץ לקוראים בסימניה לקרוא גם את ספרו של גינזברג ואז להחליט.

לפני 10 שנים•דן-1
עד הקצה

עד הקצה

ניב דרוקר

אחד הספרים הטובים ביותר בז'אנר . ספר מלא עוצמה , גדוש קולות שונים ומשונים של נופים בראשיתיים וצבעים כמו נהר גועש ושוצף לא נח לרגע. אירוע רודף אירוע והחוויות זורמות בזו אחר זו ואין רגע שקט. ספר שקשה להניחו מהיד . ספר שמתחילים לקרוא ולא עוזבים עד שמסיימים בקול אנחת רווחה . מרגע שהתחלתי לקרוא נסחפתי לתוך המסע המפרך והמאתגר מאין כמותו של שני הישראלים כאילו הייתי נוכחת בפועל וחווה אתם יד ביד את המסע ביערות הג'ונגל הסבוכים שרגל אדם לא דרכה בהם מעולם. הייתי עם המטיילים והמדריכים גם אחרי נטישתם . צריך לקרא על מנת להבין את גודל ההרפתקה שלקחו על עצמם אותם שני מטיילים ואשר איימה להשאיר אותם למות אי שם במעבה ובסבך היערות ובין המערבולות הסוערות הבלתי צפויות שנקרו בדרכם. ספר מצוין. מומלץ מאוד.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שקדנית
עד הקצה

עד הקצה

ניב דרוקר

ממולץ מאוד,לכל התרמלאים או לאנשים שעושים טרקים

לפני 10 שנים•עופרי